בש"פ 6201/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט רוזן ) מיום 4.7.06 , בגדרה חויב העורר לשהות במעצר בית בבית הוריו בעיר חדרה, תוך מתן היתר ליציאתו לעבודה, בשעות היום, בליווי אחד הערבים.

2.ביום 27.4.06 הוגש נגד העורר כתב אישום, המייחס לו עבירות של תקיפה, איומים ואינוס. במסגרת האישום הראשון נטען כי העורר איים על אשתו (להלן - המתלוננת ), באומרו, בין היתר, "אני אעשה אותך נכה, אני אתלה אותך...". לאחר מכן נכנסה המתלוננת לחדר השינה. העורר נכנס בעקבותיה והחל לבעוט בה. בהמשך הציג בפניה העורר מסמך שעניינו ויתורה על הדירה ועל מזונותיה, ודרש ממנה לחתום עליו, אך היא סרבה לכך. לאחר מכן, החל העורר לגעת במתלוננת בניגוד לרצונה, ובהמשך גרר אותה לחדר השינה ואנס אותה. במסגרת האישום השני נטען, כי העורר שב לביתו בשעת לילה מאוחרת, ודרש פעם נוספת מהמתלוננת לחתום על מסמך הויתור. משסרבה לעשות כן, החל העורר לחנוק אותה באמצעות ידו. באישום השלישי, מיוחס לעורר מקרה נוסף של תקיפת המתלוננת ואיומים עליה, על רקע דומה.

3.עם כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. כשבוע קודם לכן, ביום 21.04.06, דחה בית משפט השלום בכפר סבא את בקשת המשיבה להורות על הארכת מעצרו של העורר לצרכי חקירה, והורה לשחררו בתנאים מגבילים, ובכללם מעצר בית למשך 6 ימים. לבקשת ההגנה ולבקשת שירות המבחן, הדיון במעצר עד תום ההליכים נדחה מעת לעת, וכך הגיע העורר לדיון שנערך ביום 4.7.06 כשהוא כבר משוחרר מזה כ-10 שבועות. במסגרת הדיון, לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה לאישומים, בהינתן שמדובר במקרה של עדות מול עדות. עם זאת, תקף העורר את עוצמת הראיות הללו, בטענו כי תלונותיה של המתלוננת נועדו להשיג עבורה יתרון בדיון בפני בית הדין הרבני. כן הסכים העורר כי מתקיימת עילה למעצרו. ואולם, לטענתו, מסוכנותו קהתה עם חלוף הזמן. כראיה לכך, ציין העורר, כי בהיותו משוחרר מזה מספר חודשים, פוגש הוא את המתלוננת בבית הדין הרבני, ולא באה כל תלונה מצדה על הטרדה כלפיה. מכאן, טען העורר, כי הוכיח שבכוחו להקפיד על צווי בית המשפט, ולא להתקרב אל המתלוננת. לאחר ששקל טענות אלו של העורר, ולאחר שנתן דעתו לאמור בתסקיר המעצר, הורה בית משפט קמא לשחרר את העורר בתנאים הבאים: הפקדת ערבות עצמית וצד ג' על סך 50,000 ₪; פקדון כספי על סך 5,000 ₪; שהייה במעצר בית בבית הוריו בחדרה, תחת פיקוח ההורים ואחותו; הותר לו לצאת לעבודה בתע"ש (בתל השומר) בליווי צמוד של אחד מהערבים בדרכו לעבודה ובחזרה, בימים א-ה בין השעות 18:00-6:00; נאסר על המשיב ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה.

4.העורר מבקש לבטל את מעצר הבית. בדיון בפניי, שלל העורר את המסוכנות המיוחסת לו, בהדגישו פעם נוספת את עמידתו המלאה בתנאי ההרחקה מהמתלוננת במהלך החודשים שחלפו מאז שחרורו, כמו גם את קליטתו המוצלחת בארץ ואת התנהלותו הנורמטיבית דרך כלל, לרבות בעבודתו בתע"ש. המשיבה, מצדה, עומדת על מסוכנותו של העורר, בהפנותה לתסקיר המעצר שניתן בעניינו ביום 3.7.06. בתסקיר זה, העריך שירות המבחן כי רמת הכעס שהעורר אוצר בקרבו כלפי רעייתו עלולה לבוא לידי ביטוי אלים כלפיה, ולפיכך המליץ קצין המבחן על חלופת מעצר מרוחקת יותר ובתנאים מגבילים - ואולי גם אזיקים אלקטרוניים – אשר יתנו בטחון רב יותר ביכולתו של העורר לעמוד בגבולות שיש להציב לו.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הערר להתקבל חלקית. בעניין עצם מעצר הבית אשר הוטל על העורר, לא ראיתי להתערב בקביעתו של בית משפט קמא. עבירת האינוס היא בין החמורות שבספר החוקים. נוכח המסוכנות העולה מעבירה זו, עצם שחרורו של העורר לחלופת מעצר מעיד על המשקל שבית משפט קמא כבר נתן בהחלטתו לנסיבות העומדות לזכות העורר. עם זאת, מצאתי כי יש להקל על העורר – ובעיקר על הערבים - בכל הנוגע לדרישה כי אלה ילוו את העורר למקום עבודתו ובחזרה ממנו. תרומתו העיקרית של הליווי היא בהיותו אמצעי תודעתי, המזכיר לעורר כי הוא משוחרר בערובה תחת תנאים מגבילים. ברי לכל כי ליוויו של העורר על ידי הוריו המבוגרים, או אחותו, אינו האמצעי אשר בכוחו, בפני עצמו, לאיין את מסוכנותו של העורר. עם חלוף הזמן, ולאחר שהעורר הראה כי הוא עומד בתנאים המגבילים שהטיל עליו בית המשפט, פחת הצורך באמצעי תודעתי זה, אף כי לא התייתר לגמרי. בנסיבות אלו סברתי כי ניתן יהיה להסתפק בליווי חד-כיווני, בשילוב חובת דיווח.

על כן, העורר יוכל לצאת לעבודתו בבוקר ללא ליווי של ערב, בכפוף לכך שידווח טלפונית לאמו, עם הגעתו למקום העבודה. בדרכו חזרה, ילווה העורר באחד הערבים. פרט לכך, לא יחול כל שינוי אחר בהחלטתו של בית משפט קמא.