בש"פ 6204/09 מדינת ישראל נ. יעקב כהן

1.

ביום 5.7.09 הגישה העוררת כתב אישום נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה. בכתב האישום הוא מואשם בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, בהחזקת סכין שלא כדין, בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובשיבוש מהלכי משפט. בד בבד עם כתב האישום הוגשה אף בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום אתמול, 30.7.09, החליט בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. הערר שבפניי מוסב על החלטת השחרור.

2.

כתב האישום מתאר סדרת אירועים שהתרחשו בסביבות השעה 5:00 לפנות בוקר ביום 20.6.09. חמישה אנשים יצאו ממועדון בקיבוץ יגור. הם החלו בנסיעה מן החנייה של המועדון לכיוון היציאה מן הקיבוץ. אחד מבני החבורה הבחין במשיב, שעמד בצד הדרך והתווכח עם בחורה. המשיב צעק לעברו ושאל מדוע הוא מסתכל עליו. הלה השיב, כי הוא אינו מסתכל כלל, ובתגובה איים עליו המשיב באמרו "אני אזיין את כולכם". החמישה המשיכו בנסיעתם. לאחר מרחק נסיעה קצר הגיחה מאחור מכונית אחרת, בה נהג המשיב. הוא חתך את נתיב הנסיעה של בני החבורה וחסם את דרכם. המשיב יצא ממכוניתו כשבכליו סכין. הוא פתח את דלת המכונית האחרת, ניסה למשוך את האדם שישב ליד הנהג, והלה ניסה לדחוף ברגליו את המשיב. בתגובה דקר המשיב את אותו אדם שתי דקירות ברגליו ובהמשך דקר אותו בבטנו. אדם אחר מבני החבורה יצא מן המכונית כדי לסייע לחברו שנדקר, ובתגובה דקר אותו המשיב בבטנו. שני הנדקרים נפגעו בצורה קשה. הנדקר השני היה מחוסר הכרה, הובהל לבית חולים ונלקח מיידית לחדר ניתוח. גם חברו נלקח לבית החולים. השניים נותחו. המשטרה פתחה בחקירה עוד ביום המקרה וניסתה לאתר את המשיב. נאמר לו כי הוא דרוש לחקירה. ביום 26.6.09 נמצא המשיב במועדון כלשהו בחיפה. שוטר ניגש אליו וביקש ממנו להזדהות. המשיב מסר לשוטר שם של אחר וכן אמר כי אינו נושא תעודת זהות.

3.

הדיון הראשון בבקשת המעצר נערך ביום 5.7.09. באותו דיון הסכים הסניגור המלומד כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. הוא עתר לבית המשפט להורות על הגשת תסקיר על מנת שתיבחן חלופת מעצר. העוררת התנגדה להגשת תסקיר ולשחרור לחלופה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' שטמר) הורה כי יוגש תסקיר מעצר. בהמשך הוגשו שני תסקירי מעצר. מן התסקירים עולה, כי המשיב הינו צעיר בן 24 שנים שאין לו עבר פלילי. בשלוש השנים האחרונות הוא עבד כטבח באולם אירועים. בתסקיר השני, ולאחר שנבחנה חלופת מעצר, המליץ שירות המבחן כי המשיב ישוחרר לחלופה כך שיימצא במעצר בית בביתו בפיקוח של אימו ואחותו. בדיון נוסף שנערך בבית המשפט המחוזי נחקרו האם וכן האחות. לאחר מכן נתן בית המשפט (כבוד השופט מ' גלעד) החלטה בה הורה על שחרור לחלופה הנזכרת. בין תנאי השחרור נקבע אף כי יושם על המשיב איזוק אלקטרוני וכן נקבעו תנאים כספיים.

4.

דעתי היא, שראוי היה להורות על מעצר עד תום ההליכים. לטעמי, לא היה מקום להורות על שחרור לחלופת מעצר, ומסופקני אם המקרה הצדיק מלכתחילה כי יוגש תסקיר מעצר לשם בחינה של חלופה.

5.

המקרה, על פניו, הינו מקרה חמור. תחילתו באירוע קל ערך, שעה שאחד הנדקרים הסתכל לכיוונו של המשיב, והלה הגיב באמירה קשה. אולם, האירוע לא הסתיים באמירה מפיו של המשיב. הוא המשיך ודלק במכוניתו אחרי בני החבורה, חסם את נתיב נסיעתם ובהמשך דקר שניים מהם בצורה קשה כך שכל אחד מהם נזקק לניתוח. אם לא די בכך, חרף ידיעתו של המשיב כי הוא דרוש על ידי המשטרה, הוא לא התייצב לחקירה והוסיף על כך הצגת עצמו בפני שוטר בזהות שאולה. סדרת המעשים מצביעה על סיכון ברמה גבוהה לשלום הציבור, ואין בחלופה כדי למתן במידה מספקת את הסיכון הנשקף מן המשיב. אציין עוד, כי עצם העובדה שבדיון הראשון הורה בית המשפט על הגשתו של תסקיר מעצר אינה מחייבת אותו בהמשך הדרך לשחרר לחלופה, אפילו מוצא שירות המבחן כי החלופה שהוצעה הינה ראויה.

6.

סיכומו של דבר הוא, שראוי היה להורות על מעצר עד תום ההליכים. לפיכך הנני מחליט לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 30.7.09 ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום משפטו.