בש"פ 6209/98 מדינת ישראל נ. עאדל פלאח

1.נגד המשיב הוגש כתב-אישום לבית-המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 585/97) לפיו מיוחסות לו העבירות הבאות: יבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, סחר בסם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע; וזאת בקשר להברחת כמות של 11:300 ק"ג נטו הירואין מלבנון לישראל בעזרתו של גשש צה"ל.

עם הגשת כתב האישום, הורה בית המשפט המחוזי על החזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים בתיק הנ"ל. בינתיים, חלפה תקופת המעצר הבסיסית של תשעה החדשים; וכן חלפה תקופת הארכה אחת של 90 ימים. עתה מבקשת המדינה הארכה נוספת - שניה - של 90 ימים.

2.בפתח דבריו העלה הסניגור המלומד טרוניה על כך, שהמדינה הגישה בקשה מסוג זה ב"רגע האחרון", בנסיבות שמנעו ממנו מלהתכונן כראוי לתגובה. בעקרון, טרונית הסניגור במקומה, ומן הדין הוא שהמדינה תפיק את הלקחים המתחייבים מן התקלה שבגינה לא הוגשה הבקשה הנוכחית במועדה.

עם זאת, בנסיבות העניין שלפנינו לא היה באיחור שבהגשת הבקשה כדי לקפח את המשיב. נימוקי הבקשה לא הפתיעו את הסניגור המלומד; ונתנה לו הזדמנות מלאה להתייחס אליהם בדבריו כדבעי.

3.מן הטיעון שהוצג בפני מסתבר, כי לקראת סיום תשעת חדשי המעצר הראשונים, החליף המשיב את סניגורו. תקופת המעצר הראשונה, הסתיימה ביום 8.7.98; וערב סיומה, ביקש הסניגור המחליף - עו"ד זיו - המייצג את המשיב גם היום, ארכה ללימוד החומר. כתוצאה מבקשה זו לא נתקיימו דיונים עד ליום 24.8.98. במועד זה, העלה הסניגור טענת פסלות כנגד השופט שדן בכתב האישום. הבקשה נדחתה והשופט - באי רצון - נעתר לבקשת הסניגור להפסיק את הדיון עד להחלטה בערעור כנגד דחיית טענת הפסלות. פסה"ד בערעור ניתן ביום 14.9.98, ובמסגרתו נדחתה הטענה. בעקבות דחיית הערעור בעניין הפסלות כאמור, נקבעו מספר ימי דיון "להוכחות", שהראשון שבהם התקיים היום 6.10.98. המועדים הנוספים שנקבעו הם לימים 3.11.98 ו4.11.98-. לטענת המבקשת יש סיכוי שהדיון יסתיים במסגרתם של המועדים האמורים; כאשר הסניגור סבור ששני ימי דיון נוספים אינם מספיקים ומן הדין היה לקבוע שורה של מועדים נוספים, על מנת למנוע את הצורך בבקשות להארכות נוספות.

4 . למרבית הצער, "דרך הדיון במקום" במהלכה של תקופת ההארכה הראשונה. תחילה - בשל בקשת הסניגור לעיכוב הדיונים לצרכי לימוד החומר (כמחצית תקופת ההארכה); ולאחר מכן - בשל בקשת הסניגור להפסיק ההליכים עד לפסה"ד בערעור שהגיש כנגד דחיית טענת פסלות שהעלה.

במצב דברים זה, אין לומר שהמדינה או בית המשפט נושאים באחריות לאי ניצולה של תקופת ההארכה הראשונה לקידום הליכי הדיון בעניינו של המשיב. יש לראות את חלוף הזמן כתולדה בלתי נמנעת מן הנסיבות; ואין לבוא בטרוניה בעניין זה לאיש.

לנוכח אופיין של העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום והסיכון לביטחון הציבור הכרוך בשחרור המשיב בערובה מצד אחד; ובהתחשב בכך שהמדינה ובית המשפט היו מוכנים לקיים דיונים בתקופת ההארכה הראשונה, אך אלה לא התקיימו מן הסיבות המוצדקות כשלעצמן כמפורט לעיל מצד שני - הנני מחליט להיעתר לבקשה.

אשר על כן, הנני מאריך את מעצרו של המשיב לתשעים ימים נוספים החל מהיום, 6.10.98, או עד למתן פסה"ד בת.פ. 585/97 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המועד המוקדם מביניהם.

5.בשולי הדברים, רואה אני להסב תשומת לבו של נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת להערכת הסניגור באשר למספר ימי הדיון הדרושים להשלמת ההליכים בתיק זה. מן הראוי הוא להקצות לדיון בתיק זה את מספר המועדים הדרוש לסיום ההליכים בו תוך תקופת הארכה שעליה הוריתי; לבל יעמוד בית משפט זה בפני הצורך להחליט בבקשת הארכה נוספת, כאשר, כידוע, חלוף הזמן מכרסם במשקל המסוכנות העומדת בבסיס ההחזקה במעצר.