בש"פ 6216/10 אריאל טליאז נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ברודי) מיום 16.8.10 בתיק עמ"ת 6046-08-10, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ארניה) מיום 2.8.10

בתיק מ"ת 49031-07-10, בגדרה שוחרר המשיב לחלופת מעצר. הערר מופנה נגד תנאי חלופת המעצר, ועיקר מטרתו - כך נראה - לאפשר לעורר לצאת לאימוני כדורגל בקבוצה עמה הוא קשור בחוזה.

רקע והליכים

ב.

נגד העורר ושניים נוספים, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977( להלן החוק); שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 ביחד עם סעיף 25 לחוק; שינוי זהות של חלק של רכב, לפי סעיף 413ט ביחד עם סעיף 25 לחוק; החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 ביחד עם סעיף 25 לחוק.

ג.

להלן בתמצית עובדות המקרה כעולה מכתב האישום. כנטען, עובר ליום 24.7.10 קשרו העורר ושני הנאשמים הנוספים קשר לשם שוד קיוסק בעיר חולון. לשם מימוש הקשר, ביום 24.7.10 בשעה 00:45 או בסמוך לכך, לקחו עמם כובעי גרב וכפפות וכן הצטיידו בסכין ואלה והתקדמו לכיוון הקיוסק. בהמשך, כיסה אחד הנאשמים את לוחיות הרכב שבו נסעו. טרם הוציאו השלושה את זממם לפועל הגיעה למקום ניידת משטרה, משהבחין בכך העורר השליך את הסכין שאחז אל עבר השיחים שצמחו במקום. בחיפוש שנערך לאחר מכן נמצאו סכין, כפפות וכובע גרב.

ד.

בהחלטתו מיום 2.8.10 קבע בית משפט השלום (השופט ארניה), כי קמה תשתית ראייתית נגד העורר, וביסס זאת בעיקר על הודאתו שלו במשטרה. נוכח גילם הצעיר של הנאשמים, העדר עבר פלילי "ובשים לב לכך שאין המדובר באופן ביצוע מתוחכם" נבחנה חלופת מעצר. בית המשפט הורה איפוא, על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא תחת פיקוח, ערבות צד ג' בשיעור של 50,000 ₪ על ידי כל אחד מהמפקחים, ערבות עצמית בשיעור של 75,000 ₪, הפקדה כספית בשיעור של 25,000 ₪ ואיזוק אלקטרוני. נאמר, כי לאחר קבלת תסקיר יישקלו מחדש התנאים. המועד שנקבע להגשת התסקיר הוא 14.10.10.על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי.

ה.

ביום 16.8.10 דחה בית המשפט המחוזי מרכז את הערר וקבע, כי קיימת תשתית ראייתית מוצקה לעבירת קשירת הקשר, בהתבסס על הודעת עדת ראיה, הודעות העורר ודו"ח פעולה שרשמו השוטרים. בא כוח העורר העלה טענה כי חל בנסיבות סעיף 28 לחוק העונשין תשל"ז-197, שעניינו "פטור עקב חרטה", כלומר, כי מי שניסה לעבור עבירה לא ישא באחריות פלילית לכך אם הוכיח שמרצונו ומחרטה חדל מהשלמת המעשה או תרם תרומה של ממש למניעת התוצאות, שבהן מותנית השלמת העבירה (יצוין כי בסיפת הסעיף נאמר "ואולם אין באמור כדי לגרוע מאחריותו הפלילית בשל עבירה מושלמת אחרת שבמעשה"). הודגש, כי גם אם יונח שהעורר והנאשמים הנוספים התחרטו, אין בכך כדי לשנות את התשתית הראייתית הלכאורית לעבירת קשירת הקשר, שכן העורר לא הואשם בניסיון לשוד. הודגש, כי עבירת הקשר עצמאית "והיא הושלמה משרקמו הקושרים את תכניתם.

אם התחרטו מסיבה כלשהי, ואינני מתרשמת כי בהכרח כך הדבר, הרי אין בכך לשנות בכל הנוגע לתשתית הראייתית לעבירת קשירת הקשר". עוד נקבע, כי יש להמתין לקבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר ולבדיקת תנאי השחרור באופן מקיף, לפני קבלת החלטה בדבר שינוי תנאיה של חלופת המעצר. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

הערר ודיון

ו.

בערר נטען, כי לא קמה תשתית ראייתית, וכי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התחשב בטענת ההגנה של "פטור עקב חרטה". צוין, כי אין

ראיה הסותרת את כוונת העורר שלא לבצע פשע, מה גם שהעורר מסר בהודאתו - כך נאמר - כי בכוונת השלושה היה לגנוב

מן הקיוסק ולא לשדוד אותו, ובודאי לא לפעול באלימות, והלום שהוכן הוחזר לרכב. נטען גם למחדל חקירתי, משלא נלקחו טביעות אצבע מן הסכין שנמצאה בשיחים.

עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספיק להיות העורר ספורטאי מצטיין, בעל אורח חיים נורמטיבי וללא עבר פלילי. משכך, נתבקשה הקלת התנאים שהוטלו עליו, הפיקוח האנושי והאלקטרוני, תוך מתן אפשרות להמשיך בעבודתו ולשחק כדורגל. למצער, נתבקש לאפשר לעורר להשתתף באימוני הכדורגל של קבוצתו, בפיקוחו של ערב. הוצגו מכתבי הקבוצה.

ז.

בדיון חזר בא כוח העורר על טענותיו בכתב והדגיש, כי העורר ושותפיו חזרו בהם מתכניתם לבצע את השוד, ואילולא הודעתם לא היתה המשטרה יכולה להאשימם אלא בהחזקת סכין וכלי פריצה וכדומה. נטען כי עצם המרחק בין העסק שנועד לכאורה לשוד ובין מקום מעצרם של הנאשמים מדבר בעדו. הודגש, כי הנאשמים השיבו לרכב את האלה שהכינו, והתרחקו מן המקום שעליו דובר כיעד לשוד. נטען, כי יש מקום ליתן בעורר אמון ולאפשר לו לצאת לאימוני הכדורגל, שאם לא יעשה כן יפר את חוזה ההעסקה לו הוא מחויב.

ח.

באת כוח המשיבה טענה, כי יש מקום להמתין לתסקיר שרות המבחן, נוכח הפער בין עברו הנורמטיבי של העורר לחומרת המעשים; מה גם שבקשת העורר מתחילה היתה מעצר בפיקוח מלא. הודגש, כי העורר ושותפיו הגיעו למקום האירוע עם ציוד רב, וכי היתה להם תכנית מפורטת, בה גם הוגדרה חלוקת התפקידים. לבסוף צוין, כי עבירת קשירת הקשר היא עבירה עצמאית, ויסודותיה הושלמו ברגע שהיתה הסכמה בין השותפים.

הכרעה

ט.

עיינתי בראיות שבתיק, ושוכנעתי, כבתי המשפט הקודמים, כי הרושם המצטבר מן המכלול הוא קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים.

כידוע, יש לבחון "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148-149, מפי הנשיא ברק), ועוד יש לבחון, "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי יתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" (שם, עמ' 149). אלה נתקיימו בענייננו. הראיות לכאורה קושרות את העורר לעבירות, ולא מצאתי מקום להתערבות במסקנותיהם של בתי המשפט הקודמים בהקשר זה. עדת ראיה הבחינה בעורר ובשני הנאשמים הנוספים מתארגנים לקראת ביצוע השוד ומצטיידים בכובעי גרב ואלה, ואת אחד הנאשמים מסתיר לוחית הרישוי של הרכב (מזכר מיום 26.7.10). העורר עצמו מסר בהודאתו מיום 24.7.10 כי הוא והנאשמים הנוספים תיכננו לשדוד את הקיוסק אך התחרטו ברגע האחרון, וכי לא התכוונו לעשות שימוש באלה ובסכין אלא התכוונו רק לאיים על המוכר במקל ולהושיבו. שלא כנטען, העורר לא כפר בכך שהכוונה היתה לשוד, ותיאר את הרקע – חובות של חברים – ואת ההכנות לעבירה. שורטטה תכנית מפורטת וחלוקת תפקידים ברורה: תפקידו ותפקיד נאשם אחר לבקש את הכסף, ותפקיד הנאשם השלישי לשמור מחוץ למקום ולמלט את השלושה ברכב מהמקום (ראו גם הודעת ניב פרידמן מאותו יום). העורר נראה זורק דבר מה לשיחים, שהתברר לאחר מכן כסכין (ראו דו"ח פעולה מיום 24.7.10). די באלה כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית. אשר לטענת העורר כי התחרטו ולא היה בכוונתם לבצע את השוד, טענה זו שובת לב, אך כפי שהובא מעלה, המחוקק הבחין היטב ומפורשות בין חרטה על עבירה פלונית העשויה להביא לפטור, לבין עבירה מושלמת שבמעשה. העורר מואשם בעבירות שהושלמו לכאורה, ולא בניסיון לשוד למשל; על כן אין בידי לעת הזאת להידרש לטענה. ספציפית, העורר מואשם בקשירת קשר (משחברו השלושה יחדיו לשוד), החזקת סכין ושיבוש הליכים, עבירות שביצוען לכאורה הושלם, וטענת החרטה אינה רלבנטית איפוא משהעורר אינו מואשם בניסיון לשוד.

י.

אכן, המדובר במעשה שיש בהם חומרה רבה, שאין לדעת כיצד היתה הפרשה מסתיימת כאשר יצאו השלושה לדרכם חמושים בנשק קר, ומנגד, ענין לנו באנשים צעירים, ללא עבר פלילי - רכיבים המצויים כמובן בצד התומך בחלופה. עילת מעצר של מסוכנות קיימת, והמחוקק ציונו במידת האפשר לאתר חלופה למעצר מאחורי סורג ובריח; ובהינתן הגיל הצעיר והעבר הנקי, ובתקוה כי המדובר במעידה, נכון היה לקבוע חלופה, וזה אשר ביקש העורר עצמו בדיונים ב-28.7.10 וב-2.8.10. כדי ללכת מעבר לכך, סבורני כי יש מקום לתסקיר, לתמונה כוללת

של העורר בפני בית המשפט. ואולם, רואה אני בנסיבות מקום להקדמת המועד לקבלת התסקיר.

י"א.

אבקש כי שירות המבחן - ואני מקדים תודה לשירות-

יניח את תסקיר המעצר בפני בית משפט השלום עד ליום 19.9.10 . בא כוח העורר, מתבקש לבוא בדברים עם שירות המבחן ולסייע ככל הנחוץ, כך שניתן יהא לערוך תסקיר בהקדם. בית משפט השלום יתבקש לקיים דיון בהקדם לאחר מכן, בלי שאטע כמובן מסמרות לגבי הכרעתו.

י"ב.

הערר מתקבל איפוא לעניין הקדמת התסקיר. עו"ד ברזילי יוכל לקבל את התעודות המקוריות שהגיש במזכירות בית המשפט.