בש"פ 6223/12 הלל טראוב נ. מדינת ישראל

לפני כשעה הונחה על שולחני בקשה לקביעת מועד דיון דחוף בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' אינפלד ) במ"ת 5533/12 מיום 21.8.2012, במסגרתה נדחתה בקשת העורר לצאת ממעצר לצורך גילוי מצבה של אחיו ז"ל. בבקשה דנא מציין העורר כי גילוי המצבה אמור להיערך היום בשעה 16:00.

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד מזוין, פציעה בנסיבות מחמירות, עבירות נשק, ירי באזור מגורים, חטיפת אדם, איומים והחזקת סכין. לפי כתב האישום, העורר ואחיו המנוח הצטיידו בציוד רב, לרבות סכין ואקדח, וביצעו שוד במסעדה במהלכו התגברו על עובדי המסעדה כעל שוטרים חמושים שהגיעו למקום (תוך שאקדחיהם של השוטרים נלקחו במהלך האירוע) ועל מאבטחים של עסק סמוך שניסו להגיע ולהתערב. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. הדיון בבקשה זו נקבע לדיון בעוד מספר ימים, והעורר נעצר עד להחלטה אחרת.

2.

העורר הגיש בקשה לצאת בליווי אנשי שירות בתי הסוהר לאירוע גילוי המצבה של אחיו ז"ל, אשר נהרג במהלך המעשה נשוא כתב האישום. בית המשפט המחוזי קיים דיון בבקשה ביום 21.8.2012 ומייד בתום הדיון ניתנה החלטה, במסגרתה נדחתה הבקשה. בית המשפט ציין כי הוא מבין את הכאב העולה מתוך בקשתו של העורר, אך קבע כי אינו יכול להיעתר לה. בית המשפט ציין בהקשר זה כי שאלת הראיות טרם נבחנה לעומקה, ולפיכך הערכת עילות המעצר נסמכת בשלב זה על עובדות כתב האישום, ואלה מלמדות על מסוכנות רבה, עמוקה וחריגה ואף על חשש מוחשי וקרוב לשיבוש מהלכי משפט והימלטות מאימת הדין. בית המשפט קבע כי המעשים המיוחסים לעורר מלמדים לכאורה כי אם ייצא ממעצרו תתקיים סכנה מוחשית לניסיון בריחה. בית המשפט קבע בהקשר זה כי העובדה שהעורר לא ניצל את שהייתו בבית המשפט ללא אזיקים בכדי לנסות להימלט אינה יכולה ללמד כי הסיכון אינו קיים באירוע בו יהיה העורר מחוץ לטווח השליטה והפעילות הרגילה של שירות בתי הסוהר. בית המשפט ציין עוד כי ייתכן שלאחר ניתוח הראיות יתברר כי המסוכנות הנשקפת מהעורר אינה כה רבה וכי ייתכן שאם לא היה מדובר בסד זמנים כה "לחוץ" ניתן היה להתאים תוכנית מבצעית של שירות בתי הסוהר שתאפשר את יציאת העורר, אך הדבר אינו אפשרי ללא בחינת המסוכנות של העורר על בסיס הראיות בתיק - בחינה שכאמור טרם נעשתה. נוכח כל זאת דחה בית המשפט את הבקשה.

3.

במסגרת הבקשה שלפני מבקש העורר לקבוע דיון דחוף בערר בכדי שיתאפשר לו להשתתף בגילוי המצבה הצפוי להיערך בעוד מספר שעות. בערר טוען העורר כי המסוכנות המיוחסת לו תאוין אם ילווה במספר אנשי שירות בתי הסוהר, כשהוא אזוק בידיו וברגליו. העורר מדגיש בהקשר זה כי אין לו עבר פלילי. כן טוען העורר כי החקירה בעניינו הסתיימה ולפיכך אין חשש לשיבוש הליכי חקירה. העורר מוסיף וטוען כי "לחץ הזמנים" לא יכול להוות נימוק למניעת בחינת האפשרות כי ייצא לאירוע חד פעמי, חשוב ונקודתי שלא יחזור עוד כמו גילוי המצבה של אחיו המנוח.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ובשים לב לסד הזמנים הדחוק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.

לא מצאתי כי יש מקום לקבוע דיון דחוף בערר. אין ספק כי בקשתו של העורר להשתתף בגילוי המצבה של אחיו המנוח היא מובנת וכי מדובר בסיטואציה אנושית רגישה מאוד. עם זאת, קביעת דיון "מעכשיו לעכשיו" לא תאפשר למשיבה להיערך לו כראוי ואין מדובר במקרה כה חריג העשוי להצדיק זאת. יתרה מכך, אפילו היה נקבע דיון באופן מיידי והערר היה מתקבל, ספק אם יכול היה שירות בתי הסוהר להיערך לליוויו של העורר לגילוי המצבה, שכן כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, לפחות על פני הדברים נשקפת מהעורר מסוכנות רבה ויוצאת דופן. למעלה מן הצורך אציין כי מבלי לקבוע מסמרות בעניין, סבורני כי החלטת בית המשפט המחוזי היא מוצדקת והולמת את נסיבות המקרה.

6.

סוף דבר: הבקשה נדחית. נוכח הכרעתי זו, הדיון בערר עצמו מתייתר אף הוא.