בש"פ 6232/00 מחמוד אבו סביתאן נ. מדינת ישראל

העוררים הואשמו בבית-משפט השלום בגין מספר עבירות של סחר בסם מסוכן. העורר 1 הואשם בשבע עבירות סחר בסמים מסוכנים מסוג קנאבוס וקוקאין ובעבירה של אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. לגבי עבירה אחרונה זו אין מחלוקת באשר לקיום ראיות לכאורה. העורר 2 הואשם בשתי עבירות סחר בסמים מסוכנים מסוג קנאבוס וקוקאין. העורר 3 הואשם בעבירת סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין. בקבעו כי יש ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעוררים, הורה בית-משפט השלום על מעצרם של השלושה עד לתום בירור המשפט. ערר על החלטה זו, שהוגש לבית המשפט המחוזי, נדחה. מכאן הערר שלפניי.

טענתו העיקרית של הסניגור בטיעוניו לפניי היתה, כי לא ניתן לסמוך על זיהוי העוררים על-ידי השוטר שעצר אותם, הגם שהיה אחד מן השוטרים הסמויים שהשתתפו בעיסקאות הסמים. לטענתו, השוטרים הסמויים לא הכירו את המוכרים ולא ראו מראש תמונה של מי מהם. בנוסף, לא נערך מסדר זיהוי ופרטיהם האישיים של העוררים נרשמו במעמד מעצרם מתוך תעודות הזהות שנשאו עימם. לאור זאת, טען הסניגור, קיים חשש שמא טעו השוטרים בזיהוי העוררים כמי שנטלו חלק בעיסקאות הסמים. חשש זה גובר, לטענתו, לאור העובדה שלעורר 1 ולעורר 2 עוד שבעה אחים הדומים להם מבחינה חיצונית.

עיינתי בחומר הראיות שבידי התביעה. מבלי לנקוט עמדה בסוגיית קיומן של ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות לעוררים, הגעתי לכלל מסקנה כי התשתית הראייתית המתייחסת לעורר 2 ולעורר 3 לוקה בחולשה מסוימת ובחסרונן של בדיקות מסוימות שהיה על המשטרה לנקוט כדי לאמת את זהות החשודים.

לא כן הדבר לגבי העורר 1. בדו"ח הפעולה שמילא השוטר הסמוי בתאריך 14.5.2000 בשעה 18:30, עם סיום ביצוע העיסקה השנייה, ציין השוטר כי כינויו של הבחור שמכר סמים בעיסקה הראשונה ובעיסקה הנוכחית הוא "טאפש". ואכן, מהודאותיו של העורר 2 מיום 20.7.2000 ומיום 23.7.2000 ומהודאתו של העורר 3 מיום 23.7.2000 עולה כי מחמוד אבו סביתאן, הוא העורר 1, ידוע בכינוי "טאפש". יתר על כן, עיון בדוחות הפעולה שמילא השוטר הסמוי בסיום כל עיסקה מעלה, כי העורר 1 השתתף בשש עיסקאות מתוך שבע העיסקאות שהתבצעו. בנתון זה יש כדי לחזק בצורה משמעותית את זיהויו של העורר 1 על-ידי השוטר הסמוי. לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי לגבי האישום באחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, המיוחס לעורר 1, אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה.

עררם של העורר 2 והעורר 3 מתקבל, וכל אחד מהם יוכל להשתחרר ממעצרו בהפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 25,000 ש"ח. עררו של העורר 1 נדחה.