בש"פ 6258/13מדינת ישראל נ. עדואן הייב

1.

בקשה זו עניינה הארכת מעצר ראשונה לפי סעיף 62 לחסד"פ בתשעים ימים נוספים. כתב אישום נגד המשיבים, ואדם שנוסף ששוחרר, הוגש בתאריך 4.1.2013 בבית המשפט המחוזי בנצרת ומייחס לשלושת הנאשמים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. למשיב 1 יוחסו גם עבירות של הריגה, ירי באזור מגורים, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה, אחזקת נשק ותחמושת שלא כדין; ואילו למשיב 2 יוחסו גם עבירות של סחיטה באיומים ואיומים – הכל לפי חוק העונשין.

2.

באשר למשיב 1, במהלך הדיון הסכים הסנגור להצעת בית המשפט שלא להתנגד לבקשה תוך שמירה על זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר לנוכח שחרורו של האדם הנוסף. הובהר לסנגור שאין בכך כדי להביע עמדה בעניין. התובעת הסכימה לכך תוך שמירת זכותה להתנגד לבקשה לעיון חוזר היה ותוגש.

3.

באשר למשיב 2, סנגורו הבהיר כי כבר בתאריך 13.3.2013 שוחרר מרשו בתנאים שונים ביניהם הפקדת ערבון בסך 10,000 ₪. המשיב לא הצליח לעמוד בתנאי האמור ובתאריך 28.5.2013 הורה בית המשפט המחוזי להפחית את הסכום מ-10,000 ₪

ל-5,000 ₪.

ביקשתי את תגובת הסנגור היום לגבי הסכום שביכולתו של משיב 2 להפקיד ותשובתו הייתה - 2,000 ₪. המדינה עומדת על בקשתה להארכת מועד המעצר בתשעים יום חרף השתלשלות ההליכים המתוארים. התובעת הדגישה שגם בזמן מתן החלטת השחרור המדינה "לא התלהבה" מההחלטה. בכל מקרה, לטענתה אין זה ראוי להפחית את סכום ההפקדה מעבר לשיעור שנקבע. הפקדת מזומן לטענת באת כוח המדינה, מוסיפה רצינות לתנאי השחרור ואין להקל בעניין זה עד כדי קביעת שיעור נמוך מזה שנקבע.

נדמה לי כי לנוכח העובדה שמשיב 2 שוחרר לפני למעלה משישה חודשים ומוחזק במעצר רק מכיוון שלא היה ביכולתו לשלם סכום של 10,000 ₪ עד הדיון במאי וסכום של 5,000 ₪ מאז – תקופה של כארבעה חודשים – יש להתחשב בכך בצורה ממשית. הגם שרצוי היה מבחינה דיונית שהעניין האמור היה נידון בפני בית המשפט המחוזי הרי שבבקשה לפי סעיף 62 לחסד"פ, בית משפט זה גם אמור לפקח על הליך המעצר ומוענק לו שיקול דעת רחב. בהקשר זה יודגש כי מטיעוני הצדדים עולה שהמדינה לא ביקשה לעכב את החלטת השחרור.

בנסיבות העניין דעתי היא כי העדר יכולתו של משיב 2 להפקיד את סכום הערבון שעומד על שיעור שאינו גבוה ובשל כך בלבד שוהה במעצר כחצי שנה, מצדיק שקילת העניין מחדש גם במסגרת בקשה לפי סעיף 62 לחסד"פ.

4.

לכן, הנני מורה כדלקמן:

א.

מעצרו של משיב 1 יוארך בתשעים ימים החל מיום 4.10.2013 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 7860-01-13 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. אין בכך כדי למנוע או להביע עמדה בדבר זכותו של משיב 1 להגיש בקשה לעיון חוזר על רקע שחרורו של האדם הנוסף וגם לגבי ההכרעה במסגרת החלטה זו, בעניינו של משיב 2. כמובן שהמדינה רשאית להתנגד לבקשה לעיון חוזר ובית המשפט אינו מביע עמדה בעניין הבקשה היה ותוגש.

ב.

באשר ל משיב 2 – בשלב הזה הנני מאריך את מעצרו לתקופה של ארבעים וחמישה ימים ואולם היה ויעמוד בתנאי השחרור כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי במ"ת 7862-01-13 מתאריך 28.5.2013 ומתאריך 13.3.2013 עם השינוי שסכום ההפקדה יעמוד על 2,500 ₪ כי אז בית המשפט המחוזי יורה על שחרורו לאחר מילוי התנאים.

בשל חלוף הזמן יהיה על הערבים שנקבעו לחתום מחדש על הערבות צד ג'. פרט לכך וכי ההפקדה תעמוד כאמור על 2,500 ₪ ולא על 5,000 ₪ יתר התנאים יישארו בתוקף. היה ותתעורר כל מחלוקת בעניין מילוי התנאים בית המשפט המחוזי יקבע דיון בהתאם. מעצרו של משיב 2 יוארך איפוא בארבעים וחמישה ימים נוספים מיום 4.10.2013 או עד מתן פסק דין בת"פ 7860-01-13 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. אולם עמידה בתנאי השחרור כפי שנקבעו תביא לשחרור משיב 2 על ידי בית המשפט המחוזי גם בטרם חלוף התקופה של ארבעים וחמישה יום.