פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
בש"פ
6261/98
בפני:
כבוד השופט י' קדמי
ה
עורר
:
אילן חיון
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 17.8.9 בב"ש
81610/98
שניתנה על ידי כבוד
השופט
ח' פורת
תאריך
הישיבה: כ"ח בתשרי התשנ"ט (18.10.98)
בשם
העורר: עו"ד דן בן שאול
בשם
המשיבה: עו"ד כרמל
החלטה
נגד העורר הוגש לבית משפט השלום ברחובות כתב אישום (ת.פ. 2597/98), בו מיוחסות לו עבירות של נסיון לחבלה חמורה, נסיון לתקיפת שוטרים, נהיגה בדרך נמהרת ורשלנית ונהיגה ללא לוחית זהוי לרכב; הכל בקשר לנהיגה פרועה במאמץ להתחמק מניידת משטרה, ששוטריה סימנו לו לעצור בחשד של כריית חול שלא כחוק.
עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של העורר עד לתום ההליכים; ובית המשפט השלום נעתר לבקשה והורה בהתאם. ברם, בית המשפט המחוזי קיבל את עררו של העורר כנגד החלטת המעצר והורה על שחרורו בערובה בשורה של תנאים, וביניהם שלילת רשיון הנהיגה של העורר לכל כלי רכב.
הערר שבפני מתמקד בתנאי האמור, כאשר טענת ב"כ העורר היא: כי בית המשפט לא היה מוסמך לקבוע שלילת רשיון נהיגה כתנאי לשחרור בערובה מאחר ונושא זה מוסדר בפקודת התעבורה ולעניינו יש לנהוג על פיה בלבד; ולחילופין - כי מן הראוי להגביל את שלילת הרשיון לטרקטור בלבד ולתקופה מוגדרת ולא עד לסיום ההליכים.
את טענת חוסר הסמכות מעגן ב"כ העורר בהוראות סעיף 48 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) (להלן: חוק המעצרים), שאינו מונה בין התנאים המפורטים בו שלילת רשיון נהיגה. לא אוכל לקבל טעון זה אלא בחלקו בלבד. אכן סעיף 48 הנ"ל אינו מונה בין עשרת התנאים המפורטים בו פסילה מהחזק ברשיון נהיגה. ברם, בפתיח של ס"ק(א) שבו, נאמר במפורש כי בית המשפט "רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, לרבות :" עשרת התנאים הנ"ל. עשרת התנאים אינם מהווים, איפוא, רשימה סגורה ממצה, אלא רשימה "פתוחה" לשיקול דעתו של בית המשפט; ואנכי לא שמעתי טעם מדוע בית המשפט אינו רשאי להוסיף לרשימה האמורה גם איסור לנהוג בכלי רכב, אם איסור כזה מתחייב לקידום פני ה"מסוכנות" העומדת בבסיס עילת המעצר.
מאידך גיסא, מקובל עלי - וכזאת היתה גם עמדתו של ב"כ המדינה - כי מן הראוי היה לקבוע כתנאי לשחרור "איסור לנהוג" בכל כלי רכב; להבדיל מ"שלילת רשיון נהיגה", המוסדרת בפקודת התעבורה ולה אופי ומשמעות מיוחדים שאינם ענין לכאן.
שקלתי, אם יש מקום להגביל את סוג כלי הרכב שעליהם יחול האיסור ואת משך הזמן שבו יהיה בתוקף כפי שביקש ב"כ העורר; והגעתי לכלל מסקנה, כי לנוכח אופיה הפרוע של הנהיגה המתוארת בכתב האישום, אין מקום לעשות כן בשלב זה.
במצב דברים זה, תתוקן ההחלטה נושא הערר באופן שימחקו מתנאי השחרור בערובה שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי התנאים ב' ו-ו'; ובמקומם יבוא התנאי הבא: "העורר לא ינהג בכלי רכב (כמשמעותו בפקודת התעבורה) מכל סוג שהוא, בין שיש לו רשיון נהיגה לגביו ובין שאין לו כזה".
בכפוף לתיקון האמור, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ח תשרי תשנ"ט
(18.10.1998).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98062610.
H02