בש"פ 6267/01 אנג'ליקה יוסופוב נ. מדינת ישראל

1.כתב האישום שהוגש נגד נאשם נוסף ונגד העוררת מייחס לעוררת עבירות של סיוע לרצח בכוונה תחילה, סיוע לנסיון לרצח, סיוע לגרימת חבלה בכוונה מחמירה, סיוע לגרימה שלא כדין להתפוצצותו של חומר נפיץ, סיוע להנחת חומר נפיץ שלא כדין, ונשיאת נשק שלא כדין. על פי כתב האישום הנאשם האחר (להלן - הנאשם) הינו תושב סיריס שבאיזור ג'נין, ובתקופה עובר לאירועים נשוא כתב האישום נהג להתגורר בתל-אביב. במהלך השנה האחרונה היתה העוררת חברתו. בחודש ספטמבר 2000 או בסמוך לכך, נהרג אחיו של הנאשם במהלך תהלוכה שיצאה מאוניברסיטת אל נג'אח בשכם. הנאשם החליט לנקום את מות אחיו וביום 21.12.00 הוא הגיע לשוק הכרמל, כשהוא מצוייד בסכין, וניסה לגרום שלא כדין למותו של קצין צה"ל ,על ידי כך ששיסף את גרונו ודקר אותו במספר אזורים בגופו. כתוצאה מדקירותיו של הנאשם נפגע הקצין באופן אנוש. מיד לאחר נסיון הרצח המתואר נמלט הנאשם לאזור מגוריו שבאיזור ג'נין, עזב את הדירה השכורה בה התגוררו הוא והעוררת עד לאותו זמן, ונמנע מלהגיע לתל-אביב, על אף שעד לאותו מועד שהה במשך מספר שנים בתל-אביב חלק ניכר מהזמן. בסוף חודש פברואר 2001 סיפר הנאשם לעוררת כי הוא נמנע מלהגיע לתל-אביב מכיוון שבתאריך בו עזב את תל-אביב דקר קצין צה"ל באזור שוק הכרמל באמצעות סכין, והוא חושש שבמידה ויחזור לתל-אביב, הוא ייעצר על ידי גורמי הבטחון. העוררת נמנעה מלדווח את המידע הנ"ל לגורמי הבטחון. ביום 27.2.01 הגיע הנאשם מאזור מגוריו לאזור גוש דן, כשהוא נושא עימו שני מטענים של חומר נפיץ אותם קיבל מפעילי טרור באזור מגוריו, וכן נשא עימו אקדח ללא רשות כדין. מיד עם הגיעו, ביקש הנאשם מהעוררת שתצטרף אליו, ומאותה העת, במשך כל תקופת שהותו באזור תל-אביב רבתי, היא התלוותה אליו. במהלך התקופה בה שהתה העוררת עם הנאשם, נודע לה כי הוא נושא עימו אקדח ללא רשיון, וכי במידה וגורמי הבטחון ירצו לעצרו, הוא עלול להשתמש באקדח באופן שיהיה בו כדי לגרום שלא כדין למותם ולפציעתם של אנשים. כמו כן נודע לעוררת כי הנאשם נושא עימו, בתיק שהיה בחזקתו, שני מטענים של חומר נפיץ, אותם קיבל מפעילי טרור באזור מגוריו. העוררת סייעה לנאשם להניח את מטעני חומר הנפיץ בשני מקומות באזור תל-אביב רבתי, וכן סייעה לו להפעילם בכוונה לגרום לפיצוץ, וזאת בכוונה לגרום שלא כדין למותם של אנשים רבים. הנאשם לא הצליח לגרום לפיצוץ של מטעני החומר הנפיץ שהניח באזור תל-אביב רבתי. ביום 1.3.01 סייעה העוררת לנאשם לקחת עימו את אחד המטענים, ואת האקדח שהיה ברשותו, על מנת שישוב חזרה לאזור מגוריו כדי להיפגש עם פעיל הטרור שנתן לו את המטענים. במהלך נסיעה זו, התבקש הנאשם להזדהות במחסום של כוחות הבטחון, ואז ירה באקדח שהיה ברשותו במטען החומר הנפיץ, וגרם בכוונה תחילה למותו של אדם אחד ולפציעתם של עשרה אנשים אחרים. בפרקי זמן מסויימים במהלך התקופה בה שהתה העוררת עם הנאשם, נשאה היא את התיק בו היה מונח המטען. על כן - כך הטענה בכתב האישום - במהלך השהות המשותפת של העוררת עם הנאשם בין 27.2.01 ל1.3.01- עשתה העוררת שורה של מעשים שהיה בהם כדי ולהקל על הנאשם ולאפשר לו לבצע את מעשי הרצח, הנסיון לרצח, החבלה בכוונה מחמירה והנחת חומר נפיץ. כמו כן במעשיה-לכאורה של העוררת היה כדי למנוע את מעצרו של הנאשם וגילוי העבירות שביצע לכאורה. בית המשפט המחוזי (השופטת ע' סלומון-צ'רניאק) הורה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים. על החלטה זו מוגש הערר שבפני.

2.בעיקרו של דבר, ולאחר דיון קצר, הסתבר כי לא היתה מחלוקת על כך שבידי המאשימה ראיות לכאורה לעובדות הנטענות בכתב האישום. אשר למשמעות המשפטית של העובדות המתוארות נראה לי כי המעשים שלכאורה עשתה העוררת מגבשים, לכאורה, את היסוד הנפשי הנדרש בעבירת הסיוע (ראו ע"פ 320/99 פלונית נ' מ"י (לא פורסם) וזאת, למיצער, לגבי אישומים מרכזיים. לא היתה מחלוקת על כך שישנה חזקת מסוכנות. המחלוקת התמקדה בשאלה אחת, והיא - האם עלה בידי העוררת להפריך

את חזקת המסוכנות. הערכאה הראשונה ציינה לענין זה "עילת המעצר היא ברורה וכן היותה של [העוררת] מסוכנת לציבור". חרף זאת בדקה הערכאה הראשונה את האפשרות להשיג את תכלית המעצר בחלופה. היא הורתה על קבלת תסקיר והגיעה לכלל מסקנה שחלופות המעצר שהוצעו לה - לא תשגנה את תכלית המעצר.

3.בא-כוח העוררת, עו"ד אלדר, טוען כי העוררת היתה קורבן של הנאשם. לטענתו חומר הראיות מגלה תמונה של נערה ישראלית צעירה ונאיבית שלא התעניינה כלל בנושאים מדיניים או בטחוניים, ובודאי לא התכוונה לפגוע באיש. העוררת נסחפה לקשר של אהבה הרסנית עם מי שלימים הפך למחבל. היא הפכה קורבן לאהבתה העיוורת לנאשם, אשר ניצל את אהבתה ועשה בה כרצונו. הסניגור מוצא לעמדתו זו תימוכין בחומר הראיות: דברי העוררת בחקירתה ודברים שרשמה ביומנה בזמן אמת. הוא נסמך גם על חוות דעת פסיכולוגית שהגיש. לדעתו, על בית המשפט לקבוע כי כיום

העוררת אינה מסוכנת: היא לא יזמה בעבר, וגם לא תיזום בעתיד, פעולות פליליות כלשהן. מערכת היחסים עם הנאשם נפסקה, ואין כל סבירות בטענה כי אולי עשויה היא, במהלך המשפט נגדה, להיכנס למערכת יחסים הרסנית נוספת עם מי שלימים יהפוך למחבל. כיום מבינה העוררת שהיתה צריכה לפעול אחרת מכפי שפעלה. הוא מקשה ושואל שוב ושוב: מה עשויה העוררת לעולל באופן אקטיבי אם תשוחרר למעצר בית?

4.לא אוכל לקבל את טענתו זו של הסניגור. כפי שציין השופט זמיר בבש"פ 8638/96 קורמן נ' מ"י , פ"ד נ(5) 200, 206:

"... חזקת המסוכנות מצדיקה מעצר בפועל, להבדיל מחלופת מעצר. שהרי אם חומרת העבירה יוצרת חזקת מסוכנות, המהווה עילת מעצר, היא גם יוצרת מאליה, לפי הגיון, חזקה כי שחרור מן המעצר כרוך בסכנה, וחזקה כזאת פועלת נגד חלופת מעצר".

5.הנה כי כן, שאלת השאלות היא, כאמור, אם עלה בידי העוררת להפריך את חזקת המסוכנות. על שאלה זו משיבה אני בשלילה. הנאשם מצוי אמנם במעצר, אולם - כפי שצויין בדיון - לעוררת הכרויות עם חבריו של נאשם זה. העוררת, במעשיה, חצתה את הרוביקון. היא העמידה עצמה מחוץ למחנה של בני עמה והצטרפה אל אויביו. העוררת, כטענת בא-כוחה, נתונה בקלות להשפעה. מחוות הדעת הפסיכולוגית שהגישה ההגנה עולה כי העוררת הינה תלותית, ילדותית וחסרת בשלות רגשית. היא נוטה להיסחף בקלות יחסית אחרי דמויות חזקות וסמכותיות המהוות לגביה מקור להזדהות. דווקא בשים לב לתכונותיה של העוררת, אין לסמוך עליה כי לאחר שניתקה עצמה מבני עמה, לא תשוב לסורה בדרך זו או אחרת. אין הכרח לשם כך שהעוררת תתאהב שוב במי שיהפוך לימים מחבל. בהשפעת חבריו של "מאהבה" לשעבר שאינם מצויים במאסר, עשויה היא - בשל אישיותה המיוחדת - להמשיך ולסכן את הציבור אם לא תימצא במעצר ממש.

6.אמה של העוררת, כך עולה מתסקיר המעצר, היתה מודעת לקשריה הבעייתיים של הבת עם הנאשם, אולם לא עלה בידה להשפיע על העוררת. אמה של העוררת בודאי אינה יכולה להשתלט עליה, אך אין מקום לתור אחרי חלופות מעצר אחרות. אדם הנתון כל כך להשפעה עד שהוא מסוגל לעשות כמעשים החמורים שמיוחסים לעוררת - אין לסמוך עליו ואין לשחררו לחופשי.

7.לא מן המותר להפנות לבש"פ 3126/97 סנזיאנה נ' מ"י (לא פורסם). באותו ענין עברה העוררת עבירות חמורות הנוגעות לסמים, בשליחותו של אחר. על פי הטענה שהועלתה שם, עשתה העוררת את שעשתה בשל כך שהתאהבה באותו אחר, בלא שתבין את משמעות מעשיה, ואך את רצונו עשתה. גם אותה עוררת לא היתה עבריינית לפני כן, וסניגורה טען כי אין להניח שתחזור על מעשיה. עררה על מעצרה נדחה על ידי השופט חשין, אשר קבע שלא היה בידי העוררת שם להוכיח כי אין נשקפת ממנה סכנה לבטחון הציבור. אם כך - בנסיבות דומות בעבירות סמים, בענייננו - על אחת כמה וכמה.

8. הערר נדחה.