בש"פ 6272/17 כאמל עיסא נ. מדינת ישראל

1.

העורר נעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. סניגורו דאז הגיש את הערר מושא הליך זה. במוקד הערר הייתה מצויה הסתייגות ממסקנת שירות המבחן בדבר התאמת החלופה שהוצעה. הסניגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכתוצאה מכך גם לקיומה של עילת מעצר.

לאחר שהוגש הערר, הסניגור דהיום הגיש הודעה על החלפת הייצוג ובקשה לתקן את הודעת הערר. בליבת התיקון – הסתייגות מקיומן של ראיות לכאורה ובקשה לקיים דיון לגבי נושא זה. זאת, בניגוד לעמדת הסניגור הראשון.

בנסיבות העניין ועל פי המתואר לעיל, נראה לי שנכון יהיה להעדיף שהסוגיה של קיומן של ראיות לכאורה תוכרע לגופה ולא נוכח ההסכמה. יש לזכור גם את נקודת מבטו של הנאשם, אשר נעצר עד סיום ההליכים מבלי שהתקיים דיון לגופו של עניין. זאת, מכוח הסכמת סניגורו דאז, שגיבש עמדתו על פי הערכה מקצועית של נסיבות המקרה. עוד יצוין כי בניגוד לחזרה מהודאה במשפט, אין סעיף נקודתי בחוק שמתייחס למצב האמור. אינני קובע כלל גורף, אך אף את האמור יש לקחת בחשבון.

2.

בהתאם, הנני מורה על קבלת הערר במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד והדיון יתייחס אף לקיומן של ראיות לכאורה, צד צד על פי השקפתו.