בש"פ 6275/10 משה מונטה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ל' ברודי ) מיום 19.8.2010 בעמ"ת 18582-08-10 במסגרתו נדחה ערר שהוגש על ידי העורר ואשר התייחס לשינוי תנאי שחרורו.

1.

ביום 12.1.2010 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון תקיפה, איומים, והפרת הוראה חוקית – עבירות אשר בוצעו כלפי רעייתו ובנו (להלן: המתלוננים ). במקביל להגשת כתב אישום הגישה המשיבה לבית משפט השלום ברחובות בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 22.2.2010 ולאחר שנתקבלו שני תסקירים מטעם שירות המבחן הורה בית המשפט (כבוד השופטת ש' נווה-דקל ) על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים הכוללים, בין היתר, שהות במעצר בית מלא ופיקוח צמוד.

2.

ביום 6.4.2010 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות על ביטול התנאים המגבילים שהוטלו עליו, וזאת נוכח חלוף הזמן ושינוי הנסיבות. העורר טען כי הוא מתפרנס מהשכרת יחידות דיור ולפיכך יש לאפשר לו להכשיר את יחידות הדיור לצורך השכרתן. ביום 7.6.2010 דחה בית משפט השלום את הבקשה הנ"ל זאת נוכח העובדה שהיעתרות לה יוצרת אפשרות סבירה וקרובה לוודאי ליצירת חיכוך בין העורר לבין המתלוננים וכי יש להתחשב בנוסף במסוכנותו של העורר כלפיהם ולריבוי העבירות המיוחסות לו. בית המשפט הדגיש כי אין כל מניעה כי העורר ישלח אדם מטעמו בכדי להכשיר ולהשכיר את יחידות הדיור.

3.

ביום 30.6.2010 הוגש תסקיר נוסף בעניינו של העורר במסגרתו המליץ שירות המבחן לאפשר לעורר לנוע בליווי אחד ממפקחיו, לכל צורך, בכפוף לכך שיתרחק ממקום מגוריהם של המתלוננים. ביום 18.7.2010 הורה בית המשפט על עריכת תסקיר נוסף אשר יבחן את אפשרות שחרורו של העורר למקום מגורים חלופי, וזאת ללא פיקוח וללא מעצר בית. במסגרת התסקיר מיום 21.7.2010 המליץ שירות המבחן כי מקום המגורים החלופי יהיה ממוקם מתל-אביב צפונה, ולא באזור אשדוד כפי שהוצע על ידי העורר. כמו כן ציין שירות המבחן את הצורך בהמשך פיקוח על העורר. ביום 8.8.2010 דחה בית משפט השלום (כבוד השופטת ר' שלמוביץ ) את בקשתו של העורר לעיון חוזר, זאת בין היתר נוכח מסקנתו של שירות המבחן כי קיים סיכוי להישנות התנהגות אלימה מצדו של העורר.

4.

על ההחלטה הנ"ל הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי מרכז במסגרתו טען כי החלטתו של בית משפט השלום מיום 8.8.2010 לא הייתה החלטה מנומקת, וכי בית משפט השלום טעה עת התבסס על תסקיר שירות המבחן בלבד. העורר חזר וביקש מבית המשפט לקבוע כי ביכולתו לשכור דירה במקום מרוחק ממגורי המתלוננים וכי יתאפשר לו חופש תנועה בתוך אותו המקום, תוך צמצום שעות מעצר הבית. העורר הדגיש את גילו, עברו הנקי ואת המצוקה בה הוא שרוי. ביום 19.8.2010 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ל' ברודי ) את הערר בקובעו כי לא נפלה כל טעות בהחלטתו של בית משפט השלום "שניתנה בשיקול דעת, תוך שקילת כל הנסיבות הרלוונטיות". בית המשפט הציע כי באם תימצא חלופה גיאוגרפית המרוחקת באופן משמעותי ממקום מגוריה של המתלוננת, שירות המבחן יבחן חלופה זו, אולם ההצעה הנ"ל לא התקבלה על ידי המשיבה.

5.

מכאן הערר שלפניי במסגרתו טוען העורר – באמצעות בא-כוחו, עו"ד מנשה סלטון – כי על בית משפט זה ליתן משקל רב להתמשכות ההליכים בעניינו. העורר מדגיש כי כתב האישום כנגדו הוגש עוד בחודש ינואר השנה, ואולם עד כה לא נסתיים שלב הקראת כתב האישום. העורר מציין כי ההקראה קבועה ליום 8.11.2010. העורר מדגיש עוד כי עד כה לא הועבר לידו כל חומר חקירה, ודיון בבקשתו לקבל את חומר החקירה קבוע גם כן לאותו היום. לטענת העורר יש להתחשב גם במצבו הנפשי, בעובדה שהוא שוהה במעצר בית מלא במשך כחצי שנה, בקושי האובייקטיבי של מפקחיו בהמשך הפיקוח עליו ובעיקר בעובדה שהוא לא הפר את התנאים המגבילים שהוטלו עליו ולהורות על קבלת בקשתו לשינוי תנאי שחרורו. בא כוח העורר הדגיש במהלך הדיון שנערך לפניי כי העורר מוכן לשהות בחלופת מעצר הממוקמת בכל מרחק ממקום מגורי המתלוננים שייקבע על ידי בית משפט זה כראוי, במסגרתה יהיה חופשי לנוע במהלך היום בתחומי העיר בה יתגורר ואילו בלילה ישהה בתנאי מעצר בית.

6.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד איילת קדוש – מוכנה להשלים עם פתרון של חלופת מעצר הדוקה פחות בכפוף לכך שיתקיימו בה שני תנאים: האחד, מיקומה במרחק משמעותי ממקום מגורי המתלוננים והשני, המשך הפיקוח על העורר. המשיבה מדגישה כי כתב האישום בעניינו של העורר הוגש עקב כך שהעורר הפר את תנאי צו ההגנה מפניו, שהוצא על ידי בית משפט השלום ביום 16.11.2009, בעקבות בקשת רעייתו.

7.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את הערר. העורר מואשם בעבירות חמורות ולא שוכנעתי כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו למתלוננים באמצעות חלופת מעצר שאינה כוללת פיקוח וליווי של העורר, אף אם ישהה במיקום מרוחק יותר ממקום מגורי המתלוננים; זאת, על אף חלוף הזמן, מצבו הבריאותי של העורר והקשיים המובנים הכרוכים בשהותו של העורר בבית משפחת ג'רבי. אני סבור כי בנסיבות המקרה שלפניי ראוי לאמץ את עמדת שירות המבחן כפי שהיא באה לידי ביטוי בתסקיר העדכני מיום 21.7.2010, לפיה אף אם תימצא דירה למגורי העורר באיזור מרוחק יחסית מישובי גדרות, עדיין ישנו צורך בהמשך פיקוח צמוד ובליווי העורר על ידי מפקח בעת צאתו ממקום חלופת המעצר. בא כוח העורר הבהיר בדיון שנערך לפניי כי אין בידי העורר להציע מפקחים פוטנציאליים כלשהם באיזורים הרלוונטיים (המרוחקים מישובי גדרות), אשר יהיה ביכולתם להבטיח כי העורר אכן יקיים את תנאי השחרור. בנסיבות אלה אין מנוס מלהורות על הותרת תנאי השחרור של העורר, כפי שנקבעו על ידי בית משפט השלום, על כנם. לפיכך, הערר נדחה. למותר לציין כי העורר יהיה רשאי לפנות לבית משפט השלום ולהציג בפניו חלופות מעצר אחרות מאלה שהוצעו בעבר ושטרם נבחנו על ידי שירות המבחן.