בש"פ 628/01 מחמד אלחמידי נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של סיכון חיי אנשים בנתיב תחבורה, מעשה פזיזות ורשלנות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, שוחרר בתנאים מגבילים, שבמרכזם שהות במעצר-בית בפיקוח אחיו.

המלצת שירות-המבחן בתסקיר שהגיש לבית-המשפט המחוזי הייתה לאפשר לעורר לצאת לעבודה ביחד עם אחיו סולימאן (להלן: האח) ובפיקוחו. אלא שבית-המשפט המחוזי דחה המלצה זו והחליט כי העורר ישהה במעצר-בית מלא, ובכלל זה גם בשעות שבהן אחיו של העורר מצוי במקום עבודתו.

כחודשיים לאחר שניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה שקבעה את תנאי שחרורו, וביקש בשנית כי תינתן לו האפשרות לצאת לעבוד ביחד עם אחיו, בהתאם להמלצת שירות-המבחן.

בקשתו נדחתה, וזאת משום שבית-המשפט המחוזי סבור היה כי הבקשה מוקדמת מדיי.

מכאן הערר שבפניי.

דין הערר להתקבל.

השאלה העומדת בפני בית-המשפט המחליט על שחרור בתנאים מגבילים היא, האם התנאים המוצעים אמנם מספיקים להסרת החשש מפני המשך פעילותו הפלילית של הנאשם. קביעת התנאים הדרושים תיעשה על-פי עיקרון המידתיות, כלומר, על בית-המשפט לבחור בתנאי שבכוחו להגשים את התכלית של הסרת החשש מפני מסוכנות הנאשם בדרך שפגיעתה בחירותו של הנאשם - שעומדת לו חזקת החפות - היא המינימלית האפשרית.

במקרה שבפניי, פיקוחו של האח על העורר גם במהלך שעות העבודה ודאי שאינו יעיל פחות - כאמצעי להסרת החשש מפני מסוכנותו של העורר - לעומת "מעצר בית" ללא פיקוח אפקטיבי של האח.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר, ומורה על שינוי התנאים שנקבעו לשחרורו של העורר, באופן שהעורר יהא רשאי לצאת מן הבית לצורך עבודה, ובלבד שהוא מצוי כל העת בחברת אחיו.

יתר התנאים שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי יוותרו בעינם.