בש"פ 6287/12 אור קובה נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופט ד"ר ע' מודריק ) מתאריך 22.8.2012, בגדרה נקבע כי העורר ישהה במעצר עד להחלטה אחרת, תוך הועדת דיון נוסף – לתאריך 29.8.2012.

2.

בערר טוען העורר כי בית המשפט המחוזי האריך את מעצרו, חרף העובדה כי באותו מעמד צריך היה, לגישתו, לשחררו. בא-כח העורר גורס לענין זה כי לפי סעיף 17(ד) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו 1996 (להלן: חוק המעצרים ) הכלל הוא כי עת שנסתיימה חקירתו של חשוד – יש לשחררו ממעצר, זולת אם מוגשת הצהרת תובע לפיה התביעה עומדת להגיש נגדו כתב אישום ואז רשאי בית המשפט לעוצרו (וזאת לתקופה של עד 5 ימים), אם שוכנע כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים. בא-כח העורר מוסיף ומסביר בהקשר זה כי בתאריך 20.8.2012 המשיבה ביקשה להאריך את מעצרו של העורר, בשים לב להצהרת התובעת, שהופיעה בתיק בבית משפט השלום בתל אביב, מטעם פרקליטות המחוז, ומסרה כי דרושים לתביעה עוד שלושה ימים לצורך לימוד החומר והכנת כתב האישום. הבקשה נענתה על-ידי בית משפט השלום בתאריך 20.8.2012. יחד עם זאת, לאחר שהוגש כתב האישום (לבית המשפט המחוזי בתל-אביב), גילה בא-כח העורר כי על כתב האישום מתנוסס התאריך: "19.8.2012". מכאן, לדידו של בא-כח העורר עולה כי הארכת המעצר בתאריך 20.8.2012 היתה שלא כדין, שכן לא היה מקום להאריך את מעצרו של העורר עד לתאריך 22.8.2012, שכן בידי המשיבה היה כבר כתב אישום מוכן בתאריך 19.8.2012. על-כן סוכלה, לשיטתו, התכלית שביסוד סעיף 17(ד) לחוק המעצרים . העורר טוען עוד כי מן הדברים הללו נראה שבא-כח פרקליטות המחוז פעלה לכאורה גם בניגוד לכללי האתיקה.

3.

המשיבה גורסת כי מדובר בערר קנטרני. בהודעה בכתב שמסרה נציגת פרקליטות המדינה וכן בדברים שהוסיפה בדיון בפני, היא הבהירה כי טיוטת כתב האישום הוכנה בפרקליטות המחוז בתאריך 19.8.2012 והוקלדה במערכת המחשוב שמשמשת את הפרקליטות, אולם לאחר מכן הטיוטא בוקרה ועברה תיקונים עד שלבסוף אושרה להגשה בתאריך 21.8.2012 בערב על-ידי הממונה, שמופקד על כך בפרקליטות המחוז. באת-כח פרקליטות המדינה טוענת כי המערכת הממוחשבת איננה מעדכנת אוטומטית את תאריכי המסמך, והפרקליטה שהכינה את כתב האישום לא שינתה עקב שגגה את התאריך בעת החתימה עליו. נוכח האמור – לא נפל, לשיטתה, פגם בהודעת פרקליטות המחוז שניתנה לפי סעיף 17(ד) ל חוק המעצרים , המורה כדלקמן:

"נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים...".

4.

לאחר קריאת הערר ושמיעת הצדדים, מצאתי כי דין הערר – להידחות .

נוכח הסבריה של באת-כח פרקליטות המדינה, לא ראיתי, בדיעבד, כי נפל פגם בהצהרת התובעת בנסיבות שבכאן. עם זאת, מצאתי לנכון להעיר כי אינני מקבל את טענות המשיבה שגרסה כי לא היה כלל מקום להעלות את הטענות שבערר, או להגשתו עובר לקבלת תגובת פרקליטות המדינה, שכן על פני הדברים (טרם קבלת ההסברים) ניתן היה לעלות ספקות באשר להצהרת התובע, בשים לב לכך שהתאריך המופיע על כתב האישום הוא 19.8.2012.

5.

נוכח כל האמור – הערר נדחה .