בש"פ 6291/13 מדינת ישראל נ. אמג'ד מחמוד

1.

מונחת לפניי בקשה מכוח סעיף 62 לחוק סדר הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 30.9.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 59606-12-12 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2), ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 274(1)+(2) בצירוף סעיף 25 והתפרעות לפי סעיף 152 – הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי המתואר בכתב האישום, המשיב וארבעה אחרים השליכו בקבוקי תבערה לעבר שוטרים בעת מילוי תפקידם כאשר האחרונים ביצעו באופן יזום חסימה בכניסה לשכונת עיסאוויה בירושלים. בקבוקי התבערה שהושלכו התנפצו בסמוך לרכב המשטרתי שבקרבתו עמדו השוטרים.

עם הגשת כתב האישום ביום 22.12.2012 הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע ביום 31.12.2013 כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב ברמה המצדיקה את מעצרו. משלא התעוררה מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר הורה בית המשפט על הכנת תסקיר לשם בחינת חלופת מעצר. בתסקיר שהתקבל ביום 28.1.2013 המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו שבשכונת עיסאוויה בפיקוח הוריו ואחיו, אך ההמלצה נדחתה על ידי בית המשפט מכיוון שבשכונה זו ביצע לכאורה המשיב את המעשים המיוחסים לו. משכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו תוך שהשאיר בפניו פתח להציע חלופת מעצר במקום אחר.

משפטו של המשיב נפתח שבועיים קודם לכן, ביום 15.1.2013, ובא כוחו ביקש להשיב לאישום במועד אחר. כשבועיים לאחר מכן ביקש בא כוח המשיב בדיון שנקבע דחייה נוספת ובקשתו התקבלה. ביום 4.2.2013 כפר המשיב במיוחס לו בכתב האישום והתיק נקבע לשמיעת הוכחות. דיון שנקבע ליום 10.4.2013 נדחה לבקשת המבקשת שנתקלה בקושי להעיד שניים מעדיה ובעיקר נכון הדבר לעד המרכזי של התביעה. שמיעת ההוכחות החלה ביום 21.5.2013 בשמיעת שלושה מעדי התביעה ונמשכה ביום 24.6.2013 בשמיעת שניים נוספים מעדיה, לאחר שלדיון הראשון לא התייצבה עדה של התביעה ובא כוח המשיב ביקש שעדותו של העד המרכזי תישמע ביחד איתה. משנסתיימה בכך פרשת התביעה החלה להישמע פרשת ההגנה ביום 2.9.2013. סיומה ושמיעת סיכומי הצדדים נצפו תחילה ליום 16.10.2013 אך בשל בקשה שהגיש בא כוח המשיב לדחיית מועד הדיון שחל בחג דתו ודת המשיב, נדחה הדיון ונקבע ליום 13.11.2013.

3.

בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי נשקפת מסוכנות רבה מהמשיב הנלמדת מנסיבות ביצוע העבירות שביצע. כן מדגישה המבקשת כי משפטו של המשיב קרוב לסיומו.

בא כוח המשיב טוען שמשפטו של המשיב מתארך יתר על המידה לנוכח התנהלות המדינה. ביחס לבקשה שהגיש לדחיית הדיון שחל בחגו ובחג מרשו ציין בא כוח המשיב כי הדיון נדחה בחודש ויחול במצטבר כחודשיים וחצי לאחר דיון ההוכחות הקודם.

4.

שני שיקולים עיקריים עומדים בפני בית המשפט בבואו להחליט בבקשות מהסוג הנידון: האחד – מסוכנתו של הנאשם, והשני – קצב המשפט. באשר לראשון הרי – השלכת בקבוקי תבערה, ביחד עם אחרים, לעבר אנשי בטחון במחסום מצביעה על מסוכנות ברורה. עילת מעצר זו בעניינו של המשיב מועצמת לנוכח נסיבות ביצוע העבירות לכאורה שבוצעו לטענת המדינה על רקע לאומני ללא היסוס לכוונם כנגד שוטרים ואף בסביבה עירונית כאשר בכך היה כדי להגדיל את סיכויי הפגיעה בחפים מפשע. התנהגות המשיב לכאורה, מצביעה על תעוזה, העדר גבולות ודבקותו במטרה העבריינית מבלי להתחשב בהשלכות של המעשה. על פני הדברים המשיב אינו חושש מלהתעמת ישירות וחזיתית עם אנשי מרות ויש בכך כדי להשליך על רמת מסוכנותו במסגרת בחינת המשך מעצרו במהלך המשפט.

קצב המשפט בתיק זה לעומת זאת מהווה סוגיה מורכבת יותר. מצד אחד המשפט אכן מתקדם. הדיון הבא נקבע לשמיעת סיכומים. מצד אחר ניתנה דחייה ארוכה לשם סיום המשפט. נכון הוא, הסנגור הסכים למועד שנקבע באוקטובר השנה ורק לאחר מכן הגיש בקשה לדחייה. ברם אין להתעלם מסיבת הבקשה – חג דתי – והסניגור, כך עולה מהחומר, ביקש את הדחייה רק שישה ימים מהמועד שהדיון נקבע. בנסיבות אלו התוצאה של דחיית דיון בחודש ימים נוסף – מאוקטובר לנובמבר – מעוררת אי נוחות וזאת עם כל ההבנה ליומן העמוס של בית המשפט המחוזי.

היבט נוסף של העניין הוא שהסניגור הודיע כי בכוונתו להזמין כחמישה עדי הגנה. בעניין זה הובהר בדיון בפניי כי הסנגוריה נדרשת להסביר את הימצאותו של המשיב במקום מעצרו ולשם כך עליה להעיד מספר עדים. יצוין כי העדים אינם אמורים להעיד דבר ביחס לנוכחותו של המשיב במקום בתאריך הרלוונטי אלא עדותם תתייחס לטיב המקום בכלל – מקום בילוי לצעירים. בגדר המלצה הצעתי לסנגוריה ולתביעה לבחון את האפשרות להגיע להסדר בסוגיה זו על מנת שלא יהיה צורך בהבאתם של אותם אנשים למתן עדות. זאת למשל על ידי הצגת תצהירים בעניין בפני התביעה תוך כעשרה ימים במגמה להגיש את התצהירים או חלק מהם בהסכמה.

הנה כי כן המשפט אינו מתקדם לגמרי בקצב הראוי. לכך יש להוסיף כי חלק משמעותי מהגורמים להתארכות ההליכים מצוי באחריות התביעה ובכל מקרה שלא כתוצאה מהתנהגות המשיב. מהפן האחר, בשלב זה נראה כי המשפט מתקרב לסיומו.

איזון השיקולים בנקודת הזמן הנוכחית, מוביל למסקנה כי הכף נוטה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. נקודה נוספת היא כי תפקידו של בית המשפט בבואו לדון בבקשת הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים אינו מוגבל להכרעה הבינארית של קבלת הבקשה או דחייתה. תפקידו של בית המשפט הוא לשמש במקרה המתאים גם מעין מפקח על השתלשלות ההליכים. בראייה זו נכון יהיה להוסיף את ההערה הבאה: היה וייווצר צורך לשמיעת עדי הגנה נוספים יהיה על הסניגור להודיע על כך לבית המשפט תוך שבועיים ימים. במצב כזה בית המשפט המחוזי מתבקש לשמוע את עדי ההגנה באופן שההליך של שמיעת הראיות לרבות סיכומים יסתיים עד סוף חודש נובמבר 2013. כמובן הוראה זו אינה אמורה להתייחס להתפתחויות בלתי צפויות. ברם, על סמך התמונה העכשווית היעד האמור של סיום המשפט – למעט השלב של הכרעת הדין – נראה מצוי ורצוי.

5.

בכפוף לאמור הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים החל מיום 30.9.2013 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 59606-12-12 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.