בש"פ 6294-23 בש"פ 6294-23

לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' נחלון) במ"ת 37320-11-22 מיום 15.6.2023 (להלן גם: ההחלטה). במסגרת ההחלטה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה בה הורה בית המשפט על מעצרו, וזאת עד להחלטה בעתירה להכרזתו בר הסגרה לנורבגיה לשם העמדתו לדין בשורה של עבירות מין שאותן ביצע לכאורה בשתי בנותיו הקטינות.

בבקשה דנא נטען כי הארכה נדרשת בשל חילופי ייצוג. על-פי הנטען, בא-כוח המבקש החל לייצגו ביום 8.8.2023, ומשכך הערר לא הוגש במועדו. עוד נטען כי הארכה נדרשת לשם שמירה על זכויותיו של המבקש, המצוי כבר חודשים רבים במעצר.

המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת, בין היתר, כי לאחר מתן ההחלטה מושא הבקשה, ניתנה החלטה בתיק העיקרי – העתירה להכרזת המבקש כבר הסגרה. כך, בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' רנר) בתה"ג 37237-11-22 מיום 26.6.2023, נקבע כי המבקש הוא בר הסגרה, והוחלט כי הוא יוחזק במשמורת עד למועד הסגרתו בפועל, וזאת מכוח סעיף 15 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה). במצב דברים זה, כך נטען, פג תוקפו של צו המעצר שניתן מכוח ההחלטה מיום 15.6.2023, מושא הבקשה דנא, אשר ניתן בהתאם לסעיף 5 לחוק ההסגרה, ומעצרו של המבקש נובע כעת מצו המעצר שניתן מכוח ההחלטה מיום 26.6.2023. לטענת המשיבה, על רקע האמור, אין מקום להגשת ערר בשלב זה על ההחלטה מיום 15.6.2023, שכן המבקש אינו עצור מכוחה.

לאחר העיון בטענות הצדדים נראה כי אמנם המבקש עצור בשלב זה מכוח ההחלטה שניתנה ביום 26.6.2023, בה הוכרז המבקש כבר הסגרה. במסגרת בקשת הארכה שלפניי, ואף במסגרת הערר על ההחלטה מיום 16.6.2023 אותו מבקש המבקש להגיש (אשר צורף לבקשה דנא), המבקש אינו מציין כלל את מתן ההחלטה מיום 26.6.2023, על כלל משמעויותיה המשפטיות בעניין מעצרו. במצב דברים זה, ומאחר שהבקשה דנא מתייחסת להחלטה שהמבקש כבר אינו עצור מכוחה, לא מצאתי כי סיכויי ההליך תומכים בקבלת הבקשה, ודי היה בכך כדי להורות על דחייתה.

מעבר לדרוש אציין כי הבקשה אינה כוללת פרטים בדבר הטעמים שבגינם בקשת הארכה או הערר עצמו לא הוגשו על-ידי באי-כוחו הקודמים של המבקש, וכן לא הובהר מדוע חלפו כ-12 ימים מיום קבלת ייצוגו של המבקש עד להגשת בקשת הארכה דנא. אף מטעמים אלה, לא מצאתי להורות על קבלת הבקשה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.