בש"פ 6301/04 משה אברהם נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בב"ש 91814/04 (כב' השופט ח' כבוב) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים במשפטו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, קשירות קשר לביצוע פשע, גניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות והדחה בחקירה. העורר ושותפו לעבירה, אילן סבן, ארבו לבלדר כספים של חברת א.ש. עינת, אשר בא להפקיד שיקים לסניף של בנק דיסקונט ברחוב בלפור 97 בבת-ים. העורר וסבן, ערכו תצפית על הבנק. משהבחינו במתלונן יצאו מהבנק ועולה על אופנועו, הם דלקו אחריו, חסמו את דרכו כאשר הוא עצר ברמזור אדום איימו עליו באקדח וכאשר המתלונן עזב את הקטנוע שלו העורר וסבן עלו עליו והמשיכו בנסיעה. הם הגיעו לבית בו מתגוררת אחותו של העורר, החביאו את שלל השוד והורו לאחות למסור לכל גורמי החקירה כי ישנו בביתה. לצורך השוד הנאשמים השתמשו בקטנוע שנגנב על ידם קודם לכן.

בבית המשפט המחוזי העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה. לטענתו, הראיות בתיק הנן נסיבתיות, אין אף עד ראיה שראה את מעשה השוד עצמו וזיהויו של העורר היה פגום. מכאן, שקיימות אפשרויות נוספות לביצוע העבירה. בנוסף, העורר טען כי גם בהינתן ראיות לכאורה, עילת המעצר אינה חזקה וניתן לשחררו למעצר בית.

בית המשפט קמא קבע כי זיהוי העורר ושותפו היה מספיק. תצפיתני המשטרה עקבו אחר הנאשמים במהלך האירוע, אך לא ראו בבירור את השוד עצמו. אולם, כאשר לדו"חות התצפיתנים מצטרפת עדותה של אחות שותפו של העורר וראיות נסיבתיות נוספות, כגון סכום הכסף שנתפס בדירת האחות, ריח של שריפה במקום והמצאות אופנוע גנוב ברשותם של הנאשמים, כל אלה מאפשרים לקבוע בשלב זה כי קיימות ראיות לכאורה די הצורך למעצר העורר ושותפו. לעניין עילת המעצר, בית המשפט קמא קבע כי מעשי הנאשמים מעידים עליהם כמי שמהווים סיכון לביטחון הציבור. לעניין חלופת המעצר, קבע בית המשפט קמא כי תנאי מוקדם לבחינת החלופה הוא מידה מינימאלית של אמון בנאשם. במקרה זה, לנוכח העבר הפלילי של העורר, התכנון הקפדני של השוד, עריכת תצפית וניסיון ההדחה של אחות שותפו של העורר, אין לתת בעורר אמון ולשחררו לחלופת מעצר. השופט היה ער לכך שהנאשמים עשו שימוש באקדח צעצוע, אך לשיטתו בשעת המעשה היה דומה שמדובר באקדח אמיתי.

בפני טען בא-כוח העורר לפגמים בראיות לכאורה. בעניין זה איני רואה הבדל בין העורר לבין שותפו וכל מה שנאמר לגבי השותף בבש"פ 6241/04 יפה גם לגבי העורר.

לעניין עילת המעצר, אכן, לא קמה כנגד העורר חזקת המסוכנות הסטטוטורית. עם זאת, מעשה השוד המאורגן והמתוכנן שבוצע בחבורה ועברו הפלילי של העורר, הכולל עבירות רכוש לא מעטות וכן עבירת נשק אחת, מעידים על מסוכנותו. לכך נוספת עילת שיבוש ההליכים. בנסיבות אלה אני סבור שגם לגבי משיב זה, אין בחלופת מעצר כדי להפיג את עוקצן של עילות המעצר.

התוצאה היא שהערר נדחה.