פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
6309/97
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המ
בקשת:
מדינת ישראל
נגד
המשיבים
:
1. אפרים תוהמי
2.
סולטאן ביסאן (מישל)
בקשה
(שניה) להארכת מעצר מעבר לשנה
בית
המשפט המחוזי בתל אביב ת.פ. 83/96
תאריך הישיבה: ה'
בחשוון תשנ"ח (5.11.97)
בשם
המ
בקשת: עו"ד
א' פלמור
בשם
המשיב
1:
עו"ד ד' נוי
בשם
המשיב 2: עו"ד ח' רובינשטיין
החלטה
בקשה שניה להארכת מעצר לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-.
המשיבים עומדים לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לעשות פשע ורצח. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-המשפט על מעצרם עד תום ההליכים. משחלפה-עברה שנה, ביקשה המדינה הארכת המעצר בשלושה חודשים נוספים, וביום 5 באוגוסט 1997 נענה השופט קדמי לבקשה. הבקשה שלפני היא, כאמור, הבקשה השניה להארכת מעצר.
אין ספק כי המדובר במקרה ייחודי של מעשה רצח, וכפי שאמר השופט קדמי בהחלטתו, המעשה הנורא "אינו משתלב באורח חייהם של המשיבים ומהווה תופעה חריגה ויוצאת דופן לגבי כל אחד מהם". יתר-על-כן, כך הוסיף וקבע השופט קדמי, "לנוכח עברו ואישיותו של כל אחד [משני המשיבים] - אין בסיס לחשש כי יחזרו על המעשה או שייכשלו במעשה עבירה אחר כלשהו בהקשר לפרשה שבגינה הם עומדים לדין". אם על אף כל זאת החליט השופט קדמי להאריך את מעצרם של המשיבים בשלושה חודשים, שני אלה הכריעו בדעתו: החשש שהמשיבים יתאנו איש לרעהו או איש למשפחת רעהו, והחשש - ובו עיקר - שכל אחד מן המשיבים יבקש למלט עצמו מן הדין.
לעת שמיעת הבקשה לפני השופט קדמי, היה המשך המשפט קבוע לארבעה ימים, והם 2, 3, 16 ו19- לנובמבר 1997, ולדעת התביעה אותה-עת ניתן היה לסיים את הדיון באותם המועדים. ואולם השופט קדמי לא הסתפק בכך, והוסיף וביקש כי נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ידאג לקביעת מועדים נוספים לדיון כדי "שהמשפט יתקדם בצורה משמעותית לקראת סיומו, בתוך שלושת חודשי ההארכה". השופט קדמי הוסיף ואמר כי אי-קביעת מועדים נוספים "יהווה שיקול נכבד ביותר לדחיית בקשה להארכה נוספת של המעצר".
החלטתו של השופט קדמי הובאה לפני מותב בית-המשפט המחוזי, במצורף לבקשת הפרקליטות כי ייקבעו מועדים נוספים לשמיעת המשפט. אחרי כל אלה החליט בית-המשפט המחוזי להוסיף מועד שמיעה אחד בלבד, והוא ביום 6 בנובמבר 1997. נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו אישר את החלטת המותב לקיים מועד שמיעה אחד בלבד.
מסתבר כי מאז החלטתו של השופט קדמי (ביום 5.8.97) לא היתה אלא ישיבת בית-משפט אחת בלבד, והיא ביום 3.11.97. אכן, השופט קדמי חזה את הנולד בקובעו בהחלטתו כי הבקשה שהיתה מונחת לפניו לא היתה "אלא הקדמה 'עקרה' לבקשות ה'אמיתיות' שתבואנה מאוחר יותר, כאשר מלכתחילה ברור שפרשת ההגנה תימשך פרק זמן ארוך ולא תסתיים במועדים שנקבעו לדיון".
כיום קבוע המשך המשפט לשלושה מועדים נוספים, והם לימים 6.11.97, 16.11.97 ו19.11.97-. בתיתי דעתי למספר עדי ההגנה ששני הנאשמים מבקשים להעיד בבית-המשפט - ואשר בית-המשפט אישר את העדתם - קשה להניח כי המשפט יסתיים במועד ההארכה המבוקשת עתה.
נוכח כל דברים שאמרתי, ובתיתנו דעתנו לאשר אירע במשפטם של המשיבים עד-כה, אני מתקשה לומר כי מערכת המשפט בכללה העלתה את תרומתה למילוי המציווה כי לא ייעצרו אנשים מעבר למידה הראויה. ואם בכך אין די, לא נמצא לי, לעת הזו, כיצד ייחלץ בית-המשפט המחוזי מן המצוקה אם לא יוסיף וישמע את המשך משפטם של המשיבים בנמרצות-יתר.
בשוקלי את כל השיקולים שהעליתי, אני מחליט, לעת הזו, להאריך את מעצרם של המשיבים עד ליום 25 בנובמבר 1997. אני מניח כי עד ליום 19 בנובמבר 1997 - הוא היום האחרון הקבוע עתה לשמיעת המשפט - יחליט בית-המשפט המחוזי על קביעת של מועדים נוספים לשמיעה. ואם תתבקש הארכת מעצר נוספת, יוחלט באותה בקשה על-פי מצב הדברים שיהיה קיים אותו יום.
אני נחרד בחושבי על יום ה1- בינואר 1998, שעה שתיכנסנה לתוקפן הוראות הסעיפים 61 ו62- לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, הוראות שלפיהן שנת המעצר האמורה בסעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי תהפוך שישה חודשים. לא אוכל להשתחרר מהרגשה כי נעדרת לחלוטין תאימות בין הוראות המחוקק - בתיקון לחוק - לבין יכולתם של בתי-המשפט לעמוד בעומס הקשה-עד-למאוד המוטל על כתפיהם.
היום, ה' בחשוון תשנ"ח (5.11.97)
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97063090. G01