בש"פ 6316/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (כב' השופט ע' גרוסקופף ), ובה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו.

כתב האישום מייחס לעורר שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, וזאת בגין שלושה מעשים המפורטים בכתב האישום. תפקידו של העורר היה לספק את הסם לנאשם אחר באותו כתב אישום. נקבע בהחלטה נפרדת של בית המשפט, אשר ניתנה על-ידי מותב אחר של בית משפט המחוזי (כב' השופט י' שפסר ), כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר ועילת מעצר על-פי החזקה שבדין. עם זאת, הורה השופט על קבלת תסקיר מעצר על מנת לבדוק חלופת מעצר. התסקיר שהתקבל היה חיובי בעיקרו, והמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית אמו בפתח תקוה, בפיקוחה ובפיקוח אחותו. למרות זאת, נקבע על-ידי בית המשפט (כב' השופט ע' גרוסקופף ) בהחלטה מושא הערר כי לא ניתן להסתפק בחלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר. בית המשפט נימק את ההחלטה בכך שמדובר על חלופת מעצר במקום מגוריו המקורי של העורר (פתח תקוה) – נתון המגביר את החשש שיחזור לפעילות הפלילית המיוחסת לו. עוד ציין בית המשפט שאינו סבור שדי בפיקוח על-ידי אמו ואחותו של העורר כדי לאיין את החשש שימשיך בפעילות עבריינית, ואף הביא בחשבון את העובדה שנוכח מצבו התעסוקתי של העורר קיים פיתוי ברור לחזור לפעילות עבריינית.

בית משפט המחוזי הוסיף שאינו שולל באופן מוחלט את האפשרות שאם תוצג חלופה הולמת ניתן יהיה לשחרר את העורר לחלופת מעצר – אך דחה את החלופה המוצעת. מכאן הערר שלפנינו.

2.

בערר חוזר הסנגור על טענותיו, שנטענו כבר בפני בית המשפט קמא, על העדר ראיות לכאורה בנוגע לאישום 2 (האישום הראשון הנוגע לעורר) ועל חולשת הראיות בנוגע לאישום 3. עברתי על החומר שבפני, כולל את ההחלטה המנומקת היטב של בית משפט קמא ולא ראיתי מקום להתערב בה. בא כוח העורר מצביע אמנם על מספר אי-דיוקים בעדויות שמסר הסוכן המשטרתי, אבל בהסתכלות על מכלול העדות והראיות הנוספות (הקלטות ואיכונים) שבתיק, עולה כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לפעילות העבריינית של הנאשם הראשון בכתב האישום.

אשר לשאלת חלופת המעצר, השאלה המרכזית בעניין זה היא רמת המסוכנות שנשקפת מן העורר. בא כוח העורר מציין שמדובר באדם ללא עבר פלילי, שניהל אורח חיים נורמטיבי-תעסוקתי עד לפציעתו, שחייבה אותו להפסיק את עבודתו. מנגד, חומר הראיות מצביע על כך שהעורר הינו לכאורה אדם המעורה בעסקי סמים, לפחות בעת הזאת. אמנם, כתב האישום מכיל שבעה אישומים, חלקם אישומים סבוכים שאינם קשורים כלל ועיקר לעורר – אך עבירות הסחר המיוחסות לעורר חמורות הנה.

נפסק כי בדרך כלל יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים של נאשם המואשם בביצוע עבירות של סחר בסמים כדי להגן על שלום הציבור. בית המשפט יחרוג מכלל זה במקרים בהם קיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות את שחרורו של הנאשם לחלופת המעצר (ראו למשל בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל ואח', פ"ד מט(3) 164; בש"פ 2512/96 מדינת ישראל נ' חליל בן מוסא נסאסרה ואח', פ"ד נ(2) 101). ניתן לומר כי נסיבות המקרה כשלעצמן אינן מצדיקות סטייה מן המדיניות האמורה. אמנם לעורר אין עבר פלילי והינו בעל משפחה, אך אין בכך כדי להפחית מחומרת העבירה בה הוא מואשם, במיוחד על רקע "מבחן המעשה" כמתואר בכתב האישום. ו

העורר היה מעורב לכאורה בשלוש עסקאות סמים תוך תקופה של כחודש ימים. בית משפט קמא אמנם הגדיר את תסקיר המעצר כחיובי ברובו, אך קבע שאין להתעלם מכך ששירות המבחן התייחס לקשייו של העורר לקחת אחריות על מעשיו. בנסיבות אלו, החלטת בית משפט המחוזי, לפיה החלופה שהוצעה לוקח בחסר בשל כך שמדובר במעצר בית "במקום מגוריו של [העורר] באזור שבו בוצעה הפעילות הפלילית המיוחסת לו", איננה מגלה טעות משפטית. עניין זה גובר על התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהערבים שהוצעו.

3.

הערר נדחה. אין בהחלטה זו כדי להסתייג מעמדת בית משפט המחוזי לפיה אין לשלול באופן מוחלט את האפשרות שתוצג חלופה הולמת, וכי אז יהיה מקום לשקול את שחרורו של המשיב.