בש"פ 6317/97 מרים יצחק נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי לעצור את העוררת עד תום ההליכים.

העוררת עומדת לדין לפני בית-משפט השלום בנתניה בעבירות של סחר בסם מסוכן. על-פי האמור בכתב-האישום, מכרה העוררת סם מסוכן מסוג הרואין לאנשים שונים שלוש פעמים בחודשים יולי וספטמבר 1997. המדובר הוא במנות סם במשקל של 0.1634 גרם נטו (שתי מנות); 0.1777 גרם נטו (שתי מנות) ובמשקל של 0.0962 גרם נטו (שתי מנות).

עם הגשת כתב-האישום נתבקש בית-משפט השלום לעצור את העוררת עד תום ההליכים, אך בית-המשפט סירב להיעתר לבקשה והחליט על שחרורה בתנאים מגבילים אלה ואחרים. המדינה עררה על החלטת בית-משפט השלום, ובית-המשפט המחוזי נענה לערר והחליט לעצור את העוררת עד תום ההליכים. על החלטה אחרונה זו הערר שלפני.

אין חולקים על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעוררת, והכל מסכימים אף לכך שקמה ונהייתה עילה למעצר עד תום ההליכים. השאלה אינה אלא אם ראוי להורות על חלופת מעצר כהוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, לאמור כי "ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה".

בית-משפט השלום סבר כי ראוי להורות על חלופת מעצר בהציגו את גורלה המר של העוררת אשר היתה מכורה לסמים קשים; עברה מספר רב של עבירות סמים עד שנת 1994; וכי אף עלה בידה להיגמל מסמים ולשקם את עצמה. בית-משפט השלום סבר כי מות אימה של המערערת הביא אותה למשבר קשה, אשר דירדר אותה לשימוש חוזר בסמים, וכי גורם זה יש בו כדי להצדיק חלופת מעצר. עוד אמר בית-משפט השלום, כי חלופת המעצר תהיה על דרך מגוריה של העוררת עם אחיה ומשפחתו בשלומי, והוא מקום המרוחק ממקום מגוריה הרגיל. כן הצביע בית-המשפט על כך שהעוררת עומדת לעבור בדיקות רפואיות לצורך קבלתה לתוכנית גמילה במוסד מוכר לגמילה במלכישוע.

בית-המשפט המחוזי סבר כי אין בטעמים אלה - בכולם יחד ובכל אחד מהם לחוד - כדי להצדיק חלופת מעצר, בהדגישו את המסוכנות לציבור שבסחר בסמים מסוכנים. ומטעם זה החליט על מעצרה של העוררת.

בא-כוחה המלומד של העוררת עמד בטיעונו לפני על שלושה גורמים עיקריים אלה: אחד, על המשבר שחל בחייה של העוררת עם מות אימה. שניים, על כך שאפשר העוררת תתקבל למוסד הגמילה במלכישוע, ושלושה, על כך שחלופת המעצר המוצעת תנתק את העוררת מסביבתה ה"טבעית" בנתניה וניתוק זה יביא ממילא להפסקת עיסוקה בסחר בסמים. מנגד הצביע בא-כוח המדינה על שני מאסרים על-תנאי התלויים ועומדים נגד העוררת ועל-כך שהוזהרה בעבר כי תנתק עצמה מסחר בסמים ולא עלתה בידה. כן עמד בא-כוחה של המדינה על טיבה של עבירת הסחר בסמים, והדברים ידועים.

שקלתי את טיעוני בא-כוח העוררת ונתקשיתי לקבלם. אכן, בגזר-דינו של בית-משפט השלום בנתניה מיום 17.10.96 הורשעה העוררת במספר עבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף, מירמה ועוד, ובנוסף להן בעבירות בגין החזקה ושימוש בסמים. בית-משפט השלום הרשיע את העוררת בחלק מן האשמות שהועמדה עליהן לדין, ולגבי יתרת האשמות הוטל עליה מבחן "טהור". בעניין זה הוסיף בית-המשפט ואמר כי "הנאשמת תוזהר ויובהר לה שבמידה וחלילה תימעד בתוך תקופת הפיקוח, היא תשוב להישפט על התיקים הללו בפני מההתחלה". כן האריך בית-המשפט מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגד העוררת.

אחרי כל זאת, בשים-לב לשני המאסרים על-תנאי התלויים ועומדים נגד העוררת, ובשים-לב לעברה הפלילי שאינו קל, קשה עלי להבין מה עוד ניתן היה לתת לעוררת ולא ניתן לה. אשר לניתוקה של העוררת מסביבתה ה"טבעית", כטענת בא-כוחה המלומד, אומר שני אלה: ראשית לכל, העוררת הורשעה בעבר בגין מעשי עבירה שעברה שלא בנתניה ושלא בסביבתה של נתניה - עיר מגוריה - ומכאן שרב לה ידה בעבירות גם שלא בסביבתה ה"טבעית". שנית, עבירות של סחר בסמים, על-פי עצם טיבן, אינן יודעות לא מקום ולא שעה. אין הן עבירות התלויות במקום ואין הן עבירות התלויות בשעה. מכאן שהעוררת יכולה למצוא דרכה לסחר בסמים גם אם תצווה להיות מרותקת לבית שלא במקום מגוריה. בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק, חזקה היא כי קיים יסוד סביר לחשש שהעוררת תסכן את בטחון הציבור על דרך סחר בסמים ולא עלה בידיה להוכיח אחרת.

משכך הם פני הדברים, דין העוררת להיעצר עד תום ההליכים.

אני מחליט לדחות את הערר ובדרכו של בית-המשפט המחוזי אני מורה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים.

לבקשת בא-כוח העוררת ובהסכמת בא-כוח המדינה אני מורה כי מעצרה של העוררת יעוכב עד מחר, יום ה30- באוקטובר 1997. על העוררת להתייצב למעצרה עד השעה 12:00 מחר בבית-משפט השלום בנתניה. הערובות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף.

היום, כ"ח בתשרי תשנ"ז (29.10.97)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

97063170. G03