בש"פ 6320/04 אריאל פרידמן נ. מדינת ישראל

1.עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 91586/04 (כב' השופט ח' כבוב) לפיה נעצרו העוררים עד תום ההליכים במשפטם.

2.כנגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לייבא סמים מסוכנים לארץ, קשירת קשר לסחור בסמים מסוכנים בארץ, ניסיון לייבא סמים מסוכנים, החזקת סמים מסוכנים ועסקה אחרת בסמים מסוכנים.

על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 7.4.04 יצא עורר 2 (להלן – "ורנר") מהארץ להולנד. בסמוך להגיעו להולנד שלח עורר 1 (להלן – "פרידמן") לורנר, באמצעות אלמוני, סמים מסוכנים. בתאריך 8.4.04 בשעות הבוקר המוקדמות יצא נאשם נוסף, גונן שגב (להלן – "שגב"), מישראל לאמסטרדם. במהלך אותו יום (8.4.04), נפגשו שגב וורנר במלון שבשדה התעופה לצורך העברת חבילת הסמים מידיו של ורנר לידיו של שגב. בהגיע שגב לשער היציאה לטיסה, הבחינו אנשי הרשויות בשדה התעופה כי שגב נושא עמו מטען חשוד ובקשו לערוך עליו ובכליו חיפוש. אולם, לאחר ששגב הציג את עצמו כדיפלומט, באמצעות תעודה מזויפת, ויתרו אנשי הרשויות על החיפוש. עקב כך, שגב לא הספיק לעלות לטיסה המתוכננת, ושב לישראל רק ביום המחרת.

ביום 11.4.04 חזר שגב לאמסטרדם בשעות הבוקר ושכר חדר במלון שבשדה התעופה. בשעות הצהריים הגיע ורנר למלון בו שהה שגב, והביא לשגב סם מסוכן מסוג XTC , שהוסתר באריזות של ממתקים. בשעות הערב הגיע שגב לשער היציאה בשדה התעופה, כשהוא נושא בכליו את הסמים המסוכנים, לצורך הבאתם לישראל. בהגיעו לשטח הבידוק, הוא נחשד כי הוא נושא בכליו ובמזוודתו סם מסוכן והתבקש על-ידי הרשויות לפתוח את תיקו כדי לערוך בו חיפוש. בעוד עובדי הרשות חוככים בדעתם כיצד לנהוג הפעם עם שגב, שהציג בפניהם בשנית תעודת דיפלומט מזויפת, טען בפניהם שגב לפתע כי שכח דבר מה בתא אחסון (לוקר) בשדה התעופה. הוא ניגש ללוקר, הוציא ממנו אריזות שונות של ממתקים ושם תחתם בלוקר את הסמים אותם ניסה להעביר למטוס ולייבא ארצה. לאחר ששגב המריא לארץ, נפתח הלוקר על-ידי רשויות שדה התעופה בהולנד שמצאו בו את הסמים המסוכנים. בהגיעו לארץ, לאחר שנודע לו כי הרשויות בהולנד מצאו את חבילת הסמים, הוא השליך בדרכו הביתה, בתעלה על אם הדרך, אריזות רבות של ממתקים. בעקבות אירועים אלה, הקדים ורנר את שובו לארץ ליום 12.4.04.

3.בית המשפט המחוזי קבע, כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העוררים. בקובעו כך הסתמך בית המשפט על הודעתו של עצמון אורפלי, אשר העיד כי נפגש עם ורנר ופרידמן טרם נסיעתו של ורנר להולנד, וכי שמע אותם מדברים על האפשרות לייבוא סמים. בית המשפט סמך החלטתו גם על הודעתו של שגב, לפיה ורנר ביקש ממנו להעביר לישראל את החבילה שקיבל מפרידמן, והוא נענה לבקשתו. תיאורו של שגב את החבילה תאם את תיאור החבילה שנמצאה בלוקר שבשדה התעופה באמסטרדם אשר הכילה את הסמים. בית המשפט המחוזי קבע, כי בהודעתו של ורנר יש כדי לחזק את הודעתו של שגב, כי הראשון העביר לידיו של שגב חבילה אשר קיבל מפרידמן, במטרה ששגב יעבירה לישראל. בית המשפט המחוזי סמך החלטתו גם על שקריו של פרידמן בהודעותיו ועל ניסיונו להשיג מעמד של עד מדינה ביחס לחלקו בפרשה. בית המשפט המחוזי אף הפנה למכלול ראיות נסיבתיות, כגון שהייתם של שגב וורנר באמסטרדם במועדים חופפים ושיחות הטלפון שהתקיימו בין הנאשמים בימים הרלוונטיים. משנקבע כי קיימות ראיות לכאורה, קבע בית המשפט קמא כי קיימת גם עילת מעצר על-פי דין, וכי אין להסתפק בחלופת מעצר. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

4.טענתם העיקרית של העוררים לפני היא כי בית המשפט קמא שגה עת שקבע כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים להם בכתב האישום.

על-פי גרסתו של ורנר, טרם נסיעתו להולנד התקשר אליו פרידמן, וביקש ממנו להעביר עבורו חבילת ממתקים מהולנד לישראל. ורנר מצא את החבילה בלובי המלון בו השתכן באמסטרדם ביום 8.4.04 בשעות הערב לאחר שנפרד משגב בשדה התעופה. לפיכך, לא ייתכן שהוא ניסה להבריח את החבילה בעזרת שגב במועד זה. ורנר בדק לדבריו את החבילה וראה שזו מכילה סוכריות. ביום 11.4.04, לאחר שורנר גילה כי שגב חזר להולנד ליום אחד לשם עסקיו, הוא ביקש משגב להעביר את החבילה למשפחתו של פרידמן ואף התקשר לפרידמן והודיעו ששגב יעביר את החבילה במקומו. לאחר שורנר נפרד משגב בשעות אחר הצהריים, שגב שם בלוקר חבילה שהכילה סמים. לאחר ששגב חזר לארץ ונודע לו שבחבילה ששם בלוקר היו סמים, הוא התקשר לורנר ואמר לו שהחבילה שזה נתן לו עבור פרידמן הכילה סמים. עקב כך ורנר הקדים את חזרתו לארץ כדי למסור את הידוע לו על אותה חבילה.

לטענת ורנר, הראיות לכאורה שבידי המשיבה נסמכות בעיקר על סתירות ושקרים של הנאשמים האחרים, ואין בהן כדי להניח תשתית ראייתית מספיקה על-מנת לעצור אותו עד תום ההליכים. אשר להודעתו של שגב, מדגיש ורנר, כי אין להתייחס להודעה זו בשלב זה, הואיל וכנאשם שגב אינו חייב להעיד במשפט. על כן, אין זה בטוח שהודעתו תוצג כראיה במשפט. בכל מקרה, טוען ורנר, הודעתו של שגב מתיישבת גם עם אפשרות, שחבילת הממתקים אותה שגב זרק עם חזרתו לישראל היא החבילה שנמסרה לו על-ידי ורנר, ולא החבילה שנמצאה בלוקר שבשדה התעופה אשר הכילה את הסמים. אשר להודעתו של עצמון אורפלי, נטען כי זו אינה מתייחסת לקשירת קשר קונקרטי ליבוא סם, אלא ל"שיחת חולין" בנושא סמים, שאת עצם קיומה הוא מכחיש. גם בגרסתו שלו עצמו, טוען ורנר, אין כדי לחזק את הראיות נגדו ולייחס לו מעורבות בניסיון לייבא סמים ביום 8.4.04, שכן לפי גרסה זו הוא קיבל את החבילה מפרידמן רק לאחר שנפרד משגב בשדה התעופה. בהודאתו גם אין דבר הקושר את החבילה שמסר לשגב לחבילה שנמצאה בלוקר אשר הכילה את הסמים. גם אם נניח כי מדובר באותה חבילה, מוסיף ורנר וטוען, אין בהודעתו דבר המייחס לו ידיעה על כך שהחבילה הכילה סמים. מה גם שלא נמצאו סימנים אובייקטיביים, כגון טביעות אצבע שלו, הקושרים אותו לחבילה שנמצאה בשדה התעופה.

טענה נוספת שמעלה בא כוחו של ורנר היא, כי הזימון להקראת כתב האישום הומצא לו שלא במועד הקובע בתקנות, היינו פחות מ – 14 יום לפני מועד ההקראה. בשל פגם זה שנפל בהקראה, טוען ב"כ ורנר, ההקראה לא קוימה, בניגוד לסעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו – 1996, בתוך 30 יום מיום שהוגש כתב האישום ועל כן יש לשחרר את מרשו.

גם פרידמן טוען שאין בחומר החקירה ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגדו. לגרסתו של פרידמן, אין לו יד ורגל בפרשה זו. הוא גם לא היה בהולנד באותה תקופה, כך שלא יכול היה למסור לורנר את החבילה, והוא מכחיש כי העביר אותה לורנר באמצעות אחר.

לטענת פרידמן, ורנר ושגב מעלילים עליו עלילה שקרית על-מנת להיחלץ מהאישומים נגדם. פרידמן מסכים עם טענת המשיבה, לפיה שגב וורנר תיאמו ביניהם גרסאות וכי גרסתם מלאה בסתירות. על כן הוא טוען, המשיבה אינה יכולה, מצד אחד, לדחות את גרסאותיהם של שגב וורנר כגרסאות מתואמות ושקריות, ומהצד האחר, לאמץ את אותו חלק שבגרסאות אשר מפליל אותו. לשיטתו, על המשיבה להיות עקבית, לדחות את גרסתם של שגב ופרידמן מכל וכל, ולהימנע מלעשות בה שימוש נגדו. עוד טוען פרידמן, כפי שטוען גם ורנר, כי אין להתייחס להודעותיהם של שגב וורנר בשלב זו, הואיל וייתכן שאלה כלל לא יעידו במשפט. אמנם, המשיבה הגישה בקשה לפיצול הדיון בעניינו של פרידמן מהדיון בעניינם של ורנר ושגב (בתום פרשת ראיות התביעה), אולם בקשה זו טרם נדונה, ובדעתו של פרידמן להתנגד לה, בין היתר, מהטעם שקבלתה תביא להתארכות ניכרת של המשפט. פרידמן מוסיף וטוען, כי גרסתם של שגב וורנר רצופה בחללים ראייתיים וממצאי חקירה שליליים. כך, למשל, אין שמץ של ראיה לגבי קיומו ופעילותו של אותו "שליח אלמוני" שלטענת המשיבה נשלח על-ידי פרידמן לצורך העברת חבילת הסמים לורנר. אין גם ראיה על כך שאותה חבילה הועברה לורנר בדרך המתוארת בהודעתו של ורנר. אשר להודעתו של עצמון אורפלי, נטען, כי מהודעה זו עולה שבפגישה בין השלושה (אורפלי, ורנר ופרידמן), היה זה ורנר שהעלה את נושא הסמים, בעוד שפרידמן כלל לא רצה להיות מעורב בכך. לעניין הניסיון לקבל מעמד של עד מדינה, טוען פרידמן, כי כל שביקש היה לחשוף בפני החוקרים שמועות ששמע, אך לא היה בדעתו להודות בנטילת חלק כלשהו מצדו בפרשה. על כן אין מדובר בראשית הודאה במעשים המיוחסים לו. גם בקיומן של שיחות טלפון בינו לבין הנאשמים האחרים אין, לשיטתו של פרידמן, משום ראיה לכאורה כנגדו, שכן אין מחלוקת על כך שבין השלושה היו קשרים עסקיים. בכל מקרה, במועדים החשובים, החל מיום 10.4.04 (יום אחד לפני תפיסת חבילת הסם בלוקר), לא התקיימה אף לא שיחת טלפון אחת בינו לבין שגב וורנר.

5.המשיבה תומכת בהחלטתו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעוררים בצעו את המעשים המיוחסים להם בכתב האישום.

את ראיותיה נגד ורנר מבססת המשיבה על הודעתו של שגב, אשר קושרת את ורנר לחבילה שנמצאה בשדה התעופה. לטענת המשיבה אין מניעה מלעשות שימוש, לצורך ההחלטה בעניינו של ורנר, בהודעתו של שגב, הואיל ואין זו הראיה היחידה נגד ורנר, ובחומר החקירה קיימות ראיות נוספות נגדו. המשיבה סומכת טענה זו, בין היתר, על הודעתו של ורנר עצמו, אשר קושרת אותו, לשיטתה, לחבילת הסמים. הודעתו של ורנר אף רצופה, טוענת המדינה, סתירות ושקרים, דבר המחזק את הראיות האחרות נגדו. בנוסף מפנה המשיבה להודעתו של עצמון אורפלי, לפיה, כאמור לעיל, ורנר ופרידמן דיברו עם אורפלי על האפשרות לייבא סמים ימים אחדים לפני יציאתו של ורנר להולנד. כן מפנה המשיבה לשיחות הטלפון הרבות, חלקן בשעות לא שגרתיות, אשר התקיימו בין ורנר ובין שגב במועדים הרלוונטיים. המשיבה מפנה גם לראיות נסיבתיות, כגון היכרותם של שלושת הנאשמים, והעובדה ששגב החזיק בדרכון דיפלומטי מזויף, מה שמעיד על כך שהיה לו מה להסתיר.

את הראיות לכאורה נגד פרידמן מבססת המשיבה בעיקר על הודעתו של ורנר, לפיה פרידמן ביקש ממנו להעביר חבילה מאמסטרדם לישראל, והוא שהעביר את החבילה לשגב. לטענתה, אין מניעה מלבסס ראיות לכאורה, בשלב זה, על הודעתו של ורנר, שכן היא ביקשה להפריד את הדיון במשפטו של פרידמן ממשפטם של שגב וורנר לאחר תום פרשת ראיות התביעה נגד האחרונים, מה שיאפשר לה, אם הבקשה תתקבל, להעיד את ורנר ושגב כעדי תביעה במשפטו של פרידמן. בכל מקרה, טוענת המשיבה, גם במקרה זה קיימת תשתית ראייתית נוספת נגד פרידמן, מה שמאפשר, גם ללא פיצול הדיון, לבסס קיומן של ראיות לכאורה לעניין מעצרו של פרידמן גם על הודעותיהם של ורנר ושגב. כך, העובדה שפרידמן שיקר בעדותו בעניין ידיעתו על נסיעתו של ורנר להולנד מחזקת את הגרסה אותה מסר ורנר. בנוסף, בימים הרלוונטיים לכתב האישום שוחח פרידמן עם שגב וורנר בטלפון לפחות 24 שיחות, כאשר חלק מהשיחות היו קצרות מאוד, כך שלא ניתן להתייחס אליהן כאל שיחות חולין. לעומת זאת, מהרגע שהחבילה נתפסה שררה דממת אלחוט בין פרידמן ובין הנאשמים האחרים, דבר המעורר חשד לאור השיחות הרבות שקוימו ביניהם קודם לכן. מגעיו של פרידמן עם המשטרה בניסיון לקבל מעמד של עד מדינה, מחזקים אף הם, לשיטתה של המשיבה, את הראיות לכאורה נגד פרדימן. ראיה נוספת בעלת חשיבות נגד פרידמן, היא הודעתו של עצמון אורפלי, הקושרת את פרידמן לעיסוק ביבוא סמים.

6.לדעתי, בחומר החקירה שבידי המאשימה קיימות ראיות די הצורך לשם הוכחה לכאורה, כנדרש בשלב זה של המשפט, של האישומים.

אשר לורנר, מהודעתו של שגב עולה כי היה זה ורנר אשר העביר לו את חבילת הסם אותה אחסן בלוקר בשדה התעופה באמסטרדם. אמנם, ראייה זו תוצג בפני בית המשפט, מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, רק אם שגב יבחר להעיד להגנתו במשפט, וכיום אין ודאות שכך יקרה. אולם, עדותו של שגב אינה הראיה היחידה נגד ורנר ( השווה : בש"פ 7625/95 מדינת ישראל נ' עטייה , פ"ד מט(4) 184), שכן בחומר הראיות קיימות נגד ורנר ראיות לכאורה נוספות הקושרות אותו לפרשה.

בין ראיות אלה ניתן למנות, בראש ובראשונה, את הודעתו של ורנר עצמו. בהודעתו סיפר ורנר כי הוא מסר לשגב חבילת המכילה סוכריות מסוג M&M's עצם העובדה שורנר מסר לשגב ביום 11.4.04 חבילה שנחזתה כחבילת סוכריות, כדי להביאה לארץ, ומספר שעות לאחר מכן שגב מאחסן בלוקר חבילה דומה אשר מכילה סמים, די בה, בשלב זה ובצירוף ראיות החיזוק הנוספות אליהן אתייחס בהמשך, כדי לקשור את ורנר לחבילת הסמים.

לטענת ורנר, אף אם נניח שהחבילה אותה מסר לשגב היא החבילה אשר הכילה את הסמים המסוכנים, עדיין אין בידי התביעה ראיות לכאורה לכך שהוא ידע על קיומם של הסמים בחבילה. אולם, בנסיבות המקרה, כאשר הסם היה בשליטתו הפיזית של ורנר, קמה לחובתו חזקה שבעובדה כי הוא החזיק בסם ביודעין ועליו הנטל להוכיח כי לא ידע על תוכן החבילה (י' קדמי על פקודת הסמים המסוכנים , בעמ' 13).

ראיה נוספת נגד ורנר, היא הודעתו של עצמון אורפלי, לפיה בעת מפגש שנערך בינו לבין ורנר ופרידמן, מספר ימים בלבד לפני צאתו של ורנר לאמסטרדם, העלה ורנר בפני אורפלי את האפשרות לפיה פרידמן ייבא סמים, על-מנת שאורפלי יפיץ אותם בישראל. גם אם אין בהודעה זו כדי לקשור את ורנר באופן קונקרטי לעסקת ייבוא הסם נשוא כתב האישום, יש בה כדי לקשור אותו לעיסוק בסמים בכלל וליבוא סמים בפרט, מה שמהוה חיזוק בר משקל לראיות האחרות נגדו.

לראיות אלה מצטרפים שקריו של ורנר, שבהם הוא אף הודה, כמו הכחשתו את פגישותיו עם שגב באמסטרדם, הכחשתו את שיחות הטלפון שקיים עם שגב והכחשתו את פגישותיו עם שגב לאחר שובו לישראל.

ראיות נסיבתיות נוספות המחזקות את התשתית הראייתית נגד ורנר, הן שיחות הטלפון בין ורנר ושגב בשעות לא שגרתיות, כולל שיחות טלפון שבוצעו בזמן ששגב אמור היה להיות בטיסה בדרכו לישראל. על משמעותן של הראיות הנסיבתיות עמד בהחלטתו בית המשפט המחוזי, ואינני רואה צורך להוסיף בעניין זה.

7.גם לגבי פרידמן קיימות בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לו בכתב האישום.

הראיה המרכזית הקושרת את פרידמן לפרשה היא הודעתו של ורנר, לפיה פרידמן הוא שביקש מורנר להעביר חבילה מאמסטרדם לישראל, והאחרון נענה לבקשתו, והעביר את החבילה שקיבל מפרידמן לידיו של שגב. שגב, הגם שלא הייתה לו לדבריו ידיעה אישית על מקור החבילה, מחזק בהודעתו את גרסתו זו של ורנר ומאשר כי שמע מפיו של ורנר על כך שמקור הסמים בפרידמן. נכון הדבר, שבגרסתו של ורנר קיימים שקרים. על המאשימה מקובל שגם גרסתו של שגב, בחלקים מרכזיים שלה ובראש ובראשונה לעניין אי ידיעתו אודות תוכנה של חבילת הסמים, הנה גרסה שקרית. על אלה נוסף, בסבירות גבוהה, החשד כי ורנר ושגב תיאמו ביניהם את גרסאותיהם עם חזרתו של ורנר לישראל. אולם, כידוע בית המשפט רשאי לפלג בין חלקים שונים של העדות. לכאורה, אין מניעה גם במקרה זה לפלג את עדותם של ורנר ושגב, תוך הערכת אותם חלקים של הגרסה הנוגעים למעורבותו של פרידמן, כגרסת אמת, וחלקים אחרים שלה, בעיקר הטענה כי ורנר ושגב לא ידעו על תוכנה של חבילת הסם, כגרסה שקרית.

אמנם, אם תדחה בקשתה של המשיבה להפריד את הדיון בין משפטו של פרידמן למשפטם של שגב וורנר ואם ורנר ושגב או מי מהם לא יעידו במשפטם, כי אז הודעותיהם לא יוצגו כראיות נגד פרידמן. מקובל עלי שבמקרה כזה, לאור חיוניותן של הודעות אלה, במיוחד זו של ורנר, להרשעתו של פרידמן, והעובדה שללא עדות זו, מקובל גם על המאשימה, שלא יהא ניתן להרשיע את פרידמן, לא יהיה מקום להתחשב בהודעותיהם של וורנר ושל שגב (או מי מהם שלא יעיד) לעניין מעצרו של פרידמן. אולם, בשלב זה אני סבור כי ניתן לצאת מההנחה שבקשתה של המאשימה לפיצול הדיון תתקבל. במקרה שהבקשה תדחה, יהא בכך טעם מספיק לעיון חוזר בהחלטה.

ראייה נוספת המחזקת את הראיות האחרות לכאורה נגד פרידמן, הנה הודעתו של עצמון אורפלי. בא-כוחו של פרידמן טען כי מהודעתו של אורפלי עולה שורנר הוא שהעלה את נושא הסמים בפני אורפלי, ואילו פרידמן הביע התנגדות לנושא. אולם, על-פי עדותו של אורפלי, ורנר הציג את פרידמן, בנוכחותו של פרידמן עצמו, כמי שיכול להשיג סמים וזה לא כפר בכך. במקום אחד אורפלי אף ציין כי פרידמן התפאר בכך שיש בידו להשיג סמים.

על ראיות אלה נוסף ניסיונו של פרידמן לקבל מהמשטרה מעמד של עד מדינה. לטענת פרידמן, אין במגעים אלו כדי להוות ראשית הודאה, שכן הוא היה מוכן לחשוף בפני החוקרים שמועות ששמע בלבד, ובשום פנים לא היה מוכן להודות במעורבותו בפרשה. אולם, העיון בהודעותיו של פרידמן מגלה שהוא מתייחס, הגם שבלשון רמזים, למעורבותו שלו, גם אם מעורבות משנית, לפרשה (הודעה מיום 28.4.2004, עמ' 27).

גם בשקריו של פרידמן בעניין אי ידיעתו על נסיעתו של ורנר להולנד יש משום חיזוק לראיות האחרות כנגדו.

תמיכה נוספת בראיות נגד פרידמן תמצא במספרן הרב של שיחות הטלפון (24) שקיים עם שגב וורנר בשלושה ימים בהם ורנר שהה באמסטרדם, והיעדר כל קשר טלפוני בינו לבין השניים מיום שהפרשה התפוצצה ועד למועד מעצרו של פרידמן.

נכון הדבר, שקיימים חללים ראייתיים לגבי מעורבותו של פרידמן בפרשה. כך, למשל, לא ברור מיהו אותו שליח אלמוני אשר הביא את החבילה למלונו של ורנר, ופרט לגרסתו של ורנר אין ראיה ישירה על כך שהחבילה הועברה אליו באמצעות אותו אלמוני. על החבילה עצמה גם לא נמצאו סימנים אובייקטיביים, כמו טביעות אצבע, הקושרים אותה לפרידמן.

יחד עם זאת, מכלול חומר החקירה המצוי בידי התביעה אוצר בחובו פוטנציאל ראייתי להוכחת האישומים המיוחסים לפרידמן בכתב האישום.

8.אשר לטענתו של ורנר, כי משפטו לא החל בתוך 30 יום ממועד הגשת כתב האישום, טענה זו נדונה ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ואינני רואה מקום לקיים בה דיון נוסף במסגרת זו.

9.משנקבע שקיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים, קמה עילה למעצרם של העוררים מכוח חזקת מסוכנות שבדין. אשר לורנר, אף קיים חשש לשיבוש הליכי המשפט. בנסיבות אלה, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט קמא, לפיה לא ניתן להשיג את מטרות המעצר ולהפיג את המסוכנות הכרוכה בשחרורם של העוררים בחלופת מעצר.

10.סיכומם של דברים, אני דוחה את העררים.