בש"פ 6326/08 מדינת ישראל נ. שלמה ביטון

1.

ערר על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' דרורי) מהימים 26.6.08 ו-14.7.08. בהחלטה הראשונה סויגה פסילת רישיון הנהיגה של המשיב באופן שהפסילה אינה מונעת ממנו מלהשתתף בקורס נהיגת רכב כבד במסגרת שירותו בצה"ל או מלנהוג בציוד מכני הנדסי (צמ"ה), אף זאת במסגרת השירות הצבאי. בהחלטה השנייה דחה בית המשפט בקשה של העוררת לעיון חוזר.

2.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים. הוא מואשם בעבירות של כניסה לצומת ברמזור אדום, גרימת תאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש והפקרה אחרי פגיעה. המשיב הינו יליד חודש נובמבר 1989. ביום 6.1.08 הוא נהג ברכב כלשהו והגיע לצומת מסוים בירושלים. אור הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. הולכת רגל, ילידת שנת 1948, חצתה את הצומת המרומזר במעבר חצייה. האור בכיוון החצייה היה ירוק. המשיב פגע בהולכת הרגל ברכב בו נהג. הולכת הרגל נפגעה בצורה קשה ופונתה לבית החולים. המשיב, כל זאת על פי המתואר בכתב האישום, חש שפגע בדבר מה, ואף על פי כן המשיך בנסיעה. רוכב קטנוע שדלק אחרי המשיב אמר לו כי פגע בהולכת רגל. חרף זאת, המשיך המשיב בנסיעה ונמלט מן המקום.

3.

משהוגש כתב האישום עתרה העוררת לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום משפטו. בהסכמת הסנגור, קבע בית המשפט ביום 19.3.08 כי רישיון הנהיגה ייפסל עד תום ההליכים. ימים מספר לאחר מכן, התגייס המשיב לשירות בצה"ל. הוא הוצב ביחידת הנדסה קרבית. במסגרת שירותו הוא אמור לעבור קורס ולקבל רישיון לצמ"ה. מפקדו הישיר של המשיב שלח מכתב בעניין וביקש לאפשר לו לנהוג בצמ"ה. בפני בית המשפט המחוזי הונחה בקשה לשינוי תנאי הפסילה, כך שהמשיב יוכל לנהוג בצמ"ה. בית המשפט נעתר, כאמור, לבקשה.

4.

בהחלטה מיום 26.6.08 כתב בית המשפט כי יש להתחשב בגילו של המשיב, בצורך בשיקומו, בהבדל המצוי, כלשונו, בין נהיגה ברכב כבד לבין נהיגה ברכב רגיל, וזאת במיוחד לאור המטרה החשובה של נהיגה ברכב כבד במסגרת שירות בצה"ל. על בסיס כל זאת הוחלט לסייג את

הפסילה כאמור.

5.

לאחר שניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי נעשתה פנייה של פרקליטות המחוז לפרקליטות הצבאית. הפרקליטות הצבאית, לאחר בירור אצל רשות הרישוי בצה"ל, מסרה כי לדעת רשות הרישוי אין מקום שהמשיב יקבל רישיון לנהוג ברכב צבאי. עמדה זו הובאה לאחר שהוצגו בפני רשות הרישוי בצה"ל הנתונים בעניין כתב האישום שהוגש נגד המשיב. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר. בהחלטה הדגיש בית המשפט כי עמדתו העקרונית בדבר חשיבות התרומה לצה"ל, שהביאה להחלטתו הקודמת, לא השתנתה.

6.

סבורני, כי בית המשפט המחוזי שגה בשתי החלטותיו. מיותר לומר כי העובדות שעולות מן החומר מצביעות לכאורה על סיכון תעבורתי ברמה גבוהה מצידו של המשיב. אכן, אין דין נהיגה ברכב פרטי כדין בנהיגה בצמ"ה ואין דין נהיגה במסגרת האזרחית כדין נהיגה במהלך השירות הצבאי. אף על פי כן, הנסיבות, במיוחד הימלטותו של המשיב מן המקום בו התרחשה התאונה, חייבות להוביל למסקנה כי לעת הזו אין לתת אמון בשיקול דעתו התחבורתי של המשיב בהיותו נוהג בכלי רכב כלשהו. אינני מטיל ספק במוטיבציה של המשיב לשרת בצה"ל, ברם מוטיבציה זו אינה חייבת למצוא ביטוי בהכרח בנהיגה ברכב צבאי מסוג כלשהו. מכל מקום, משהעמדה של הרשות המוסמכת בצה"ל היא כי ממילא לא יינתן רישיון נהיגה ברכב צבאי מסוג כלשהו למשיב, הרי כל העניין הופך במידה רבה לאקדמי.

7.

אשר על כן, הנני מקבל את הערר, מבטל את החלטותיו של בית המשפט המחוזי מן הימים 26.6.08 ו-14.7.08 ומורה כי ההחלטה המקורית בעניין הפסילה, מיום 19.3.08, תעמוד בעינה.