בש"פ 6335-23 בש"פ 6335-23

1.לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת מ' אגמון גונן) אשר ניתנה ביום 26.7.2023 במ"ת 53785-02-18, ואשר במסגרתה נקבע כי על אף הימשכות ההליכים, אין מקום להיעתר לבקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר.

2.עובדות המקרה מפורטות בהחלטתי בבש"פ 2639/23 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקאות 3-2 (23.4.2023), ואיני רואה סיבה לחזור ולפרטן. באותה החלטה קבעתי כדלקמן:

"[...] לנוכח הימשכות ההליך העיקרי – שבגדרה של הארכת מעצר מספר 17 מדברת בעד עצמה בקול צורם – הצעתי לפרץ לחזור בו מעררו ולהסכים לבקשת ההארכה של המדינה. זאת, בכפוף לכך שלקראת הארכת המעצר הבאה – הארכה מס' 18 – אשר תבוא בגדרי סעיף 62 לחוק המעצרים, ככל שהמדינה תבקש הארכה כאמור, שירות המבחן יכין תסקיר מעצר עדכני אשר יבחן חלופות המעצר שתוצענה על ידי פרץ, ובית המשפט המחוזי יבחן חלופות אלו במסגרת עיון חוזר לאור האמור בתסקיר ויחליט בעניינן כחוכמתו, לאחר שישמע את טענות הצדדים. תסקיר כאמור יוכן ויוגש לבית המשפט המחוזי עד יום 6.7.2023. מובן מאליו הוא שחלופת מעצר, ככל שתימצא ראויה, חייבת להיות הרמטית, מרוחקת ממרכז הארץ, ומגובה בביטחונות כספיים משמעותיים – שבית המשפט המחוזי ידע לקבעם לפי שיקול דעתו." (ראו שם, פסקה 12).

3.לאחר שמיעת טענות הצדדים בישיבה בה השתתף העורר באמצעות היוועדות חזותית (V.C.), הבהרתי להם כדלקמן:

א.אין מקום לבוא בטרוניה אל שירות המבחן על שהעריך כפי שהעריך את מסוכנות העורר ואת כשירות מפקחיו המוצעים לצרכי חלופת המעצר עליה דובר בהחלטתי הנ"ל.

ב.כמו כן ברי הוא, כי בית משפט קמא קיבל החלטה נכונה על יסוד הנתונים שנפרשו לפניו.

ג.יחד עם כך, מעצר עד תום ההליכים שהגיע לכדי 5.5 שנים מבלי שיש בידינו תכנית ברורה ומוצקה לסיום המשפט הפלילי, יוצר מצב-דברים בעייתי מאד, בלשון המעטה (ראו והשוו: בש"פ 1138/23 חסין נ' מדינת ישראל (7.3.2023); בש"פ 1797/22 מדינת ישראל נ' דדון (30.3.2022); בש"פ 4342/21 מדינת ישראל נ' פוגל (12.8.2021); וכן בש"פ 1130/16 מדינת ישראל נ' חסארמה (25.2.2016)).

ד.נסיבות כאלה מחייבות בדיקה תכופה של היתכנות החלופה בהתאם למתווה שקבעתי בהחלטתי הנ"ל (להלן: המתווה) – זאת, במיוחד בשל העובדה שהמדינה ביקשה וקיבלה הארכת מעצר מספר 18 בגדרו של סעיף 62 לחוק המעצרים (ראו: בש"פ 5228/23 מדינת ישראל נ' פרץ (14.7.2023).

4.לאור האמור, הנני קובע כדלקמן:

א.בתוך 7 ימים מהיום, באי-כוח העורר יגישו לעיונו של שירות המבחן רשימה של מפקחים שלהערכתם יהיו ראויים לתפקיד זה במסגרת המתווה. לצד רשימה זו, יוכלו באי-כוח העורר להציג בפני שירות המבחן כל חומר רלבנטי אחר.

ב.בתוך 21 יום ממועד המצאת הרשימה וחומר נוסף כאמור, אם יומצא, יעריך שירות המבחן את כשירות המפקחים בלבד במסגרת תסקיר משלים ויגישוֹ לבית המשפט המחוזי.

ג.מובהר בזאת, כי באין מידע קונקרטי חדש אודות המסוכנות הנשקפת מהעורר, אין צורך להעריך בפעם נוספת את מסוכנותו. הנחת המוצא לדיון במתווה, כפי שקבעתי בבש"פ 2639/23 הנ"ל, היא כי יש להתייחס אל העורר כאל מי שנשקפת ממנו מסוכנות רבה לציבור ולהליך המשפטי אשר מתנהל בעניינו, אולם יחד עם כך – לנוכח הימשכותו היתרה של ההליך – מן הראוי לשחררו לחלופת מעצר בהתאם למתווה שקבעתי, כל אימת שמדובר בחלופה הרמטית, מרוחקת ממרכז הארץ, ומגובה בביטחונות כספיים משמעותיים.

ד.אחרי קבלת התסקיר המשלים, יקיים בית המשפט המחוזי עיון חוזר במעצרו של העורר ויחליט – לפי שיקול דעתו – אם המתווה שקבעתי הינו בר-יישום. במסגרת זו, ישקול בית המשפט את זימונם של המפקחים המוצעים בכדי שיוכל להתרשם מהם ומכשירותם ישירות; וגם בעניין זה איני כובל את שיקול דעתו וקובע כי בית המשפט יפעל ויחליט כחוכמתו.

5.בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה בזאת. ההחלטה מושא הערר תעמוד בעינה עד למתן החלטה אחרת.