בש"פ 6348/06 מהנד גאבר נ. מדינת ישראל

לאחר ששמעתי את הצדדים, החלטתי לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר ממעצרו בתנאים שנקבעו בהחלטתו של כבוד השופט אבו-טהה בבית משפט השלום בבאר שבע, מיום 27.12.05, בתיק ב"ש 10538/05, בכפוף לשינויים דלהלן:

המשיב ישהה במעצר בית מלא, בבית רעייתו, שברחוב סנהדרין 65/3 בבאר שבע. ממילא מבוטלת ערבותו של הערב אל עוקבי סמיח ותפקידו כמשגיח על העורר.

מובהר בזה למשיב, שמדובר במעצר בית מלא, ללא כל אפשרות ליציאה למטרה כלשהי, למעט התייצבותו בבית המשפט. כל שאר תנאי השחרור בערובה שבאותה החלטה יעמדו בעינם.

החלטתי זו נסמכת בעיקרה על הנימוקים שהובאו בהחלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט רוזין ) מיום 25.7.06, בתיקי ב"ש 6182/06, 6183/06, שבה מצא כי קיים קושי מסוים בהוכחות שתי העבירות המיוחסות לעורר, אך בסופו של דבר, הורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, תוך שהוא מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר, לצורך בחינתה של חלופת מעצר, או תנאים מיוחדים לשחרורו והפיקוח עליהם.

מקובלת עלי מסקנתו של השופט רוזין כי נוצר ספק לגבי משמעות הדיבור "ישהה בביתו" שבהחלטת השופט אבו-טהה מיום 27.12.05, וכי כל ספק שקיים בהבנת ההחלטה, יש לפרשו לטובת העורר. דברים אלו אמורים לגבי שלב זה של הליך המעצר, מבלי שפירוש זה יחייב את בית המשפט שידון בכתב האישום לגופו.

כמו כן, בדומה לשופט רוזין, אף אני מוצא כי קיים קושי בנסיבות המקרה לייחס לעורר עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, "כך שייתכן והיה מקום, אולי, לייחס לו עבירה של ניסיון כניסה לישראל". אעיר, כי מבחינתי קיים גם קושי בייחוס עבירת הניסיון לעורר, וזאת לאור החלטתו האמורה של השופט אבו-טהה, לפיה המשיב "ישהה בביתו" (דהיינו, בבית רעייתו שבבאר שבע). אבהיר שוב, כי הדברים אמורים לעניין הראיות לכאורה בשלב הזה, ואין להם השלכה מעבר לכך.

לאור שני הספקות האמורים, דעתי היא שאין צורך בתסקיר מעצר כדי להורות על שחרורו של העורר בערובה, בתנאים שציינתי.

העורר ישוחרר לאחר שיחתום מחדש על ערבות עצמית, שבה יצויין במפורש כי יימצא במעצר בית מלא בכתובת שצוינה לעיל, ולאחר שימולאו כל התנאים האחרים הקודמים לשחרור. ככל שהעורר הפקיד כבר סכום כלשהו, בהתאם להחלטת השופט אבו טהה, אין צורך בהפקדתו שוב. אין מניעה שהחתימה על הערבות תיעשה בפני קצין משטרה.