בש"פ 6349/98 אליהו חדי נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום המאשים אותו בעבירה של הצתה ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית. אין מחלוקת בין התביעה והסנגוריה שיש ראיות לכאורה לכך שהעורר, על רקע סכסוך שכנים פשוט, הצית את דירת שכנו כאשר השכן בתוך החדר, וזו נשרפה כליל. עובדה נוספת שאין מחלוקת לגביה היא, שיש לעורר בעיה נפשית. אמנם, על פי חוות הדעת של הפסיכיאטר הממשלתי הוא בעל אחריות פלילית, אבל יש לו מופרעות נפשית חמורה.

העבירה המתוארת מוסברת על רקע זה.

השופט הנכבד בבית משפט קמא סבור היה

שהנסיבות, כפי שתיארתי אותן, מצביעות על מסוכנות, וההפרעה הנפשית של העורר מגבירה את המסוכנות הזו. השופט הנכבד לא חשב שמעצר בית בבית אחותו של העורר יכולה לבטל את המסוכנות.

בא כוח העורר ניסה לשכנעני, שבעניין זה טעה בית המשפט קמא. היום הופיעו כאן שתי אחיותיו של העורר. האחיות מוכנות לקבל על עצמן את האחריות לשמירה על העורר אם הוא ישוחרר בערובה בתנאי מעצר

בית בביתה של אחת מהן. הן מבטיחות לשמור עליו לסירוגין כך שלא יהיה באי-שמירה בשום שלב. אין לי כל ספק ברצונן הטוב של שתי האחיות, אבל גם אני, כמו השופט קמא, אינני מוכן לקבל את האחריות

ולאמר

שיש בטחון מספיק שהעורר לא יחזור על מעשה דומה בגלל השגחת אחיותיו.

סוף דבר הערר נדחה.

בא כוח העורר מפנה את תשומת ליבי לכך שלא מקיימים הוראת בית המשפט המחוזי בדבר טיפול נפשי לעורר בבית הסוהר. אני חוזר ומפנה תשומת לב הרשויות לחלק זה של ההחלטה.

עותק של החלטתי זו יצורף לפקודת המעצר שמלווה את העורר לבית המעצר, כדי שיקחו את ההמלצה הזו בחשבון.