בש"פ 6350/01 מחמד סעיד נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, נסיון שוד בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ואיומים. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד סיום ההליכים. על-פי כתב האישום ביום 21.6.01 או בסמוך לכך, ניסה העורר לפרוץ לדירת מגורים ברחוב עין רוגל עם שני אחרים. המתלונן עבר במקום והבחין במתרחש. הוא התקשר מטלפון נייד שברשותו למשטרה, על-מנת לדווח על נסיון הפריצה. בטרם הספיק לעשות כן, תפס אותו מאחור אחד השותפים לשוד וחנק אותו, תוך שהוא קורא לעורר ולשודד האחר. העורר התקרב אל המתלונן, היכה בו במכת אגרוף ובעיטות והיכהו במוט ברזל שהיה ברשותו. גם האחרים היכו את המתלונן. כשניסה המתלונן לקום ולברוח, אחז הנאשם בחולצתו ומנע זאת ממנו. משקפיו של המתלונן נשברו והטלפון הסלולרי שהיה ברשותו נלקח. גם הושמעו כלפיו איומים. כשבוע לאחר מכן נסע המתלונן באותה השכונה. העורר התייצב מול רכבו של המתלונן וחסם את דרכו ואף איים עליו.

3.ישנן ראיות לכאורה. הזיהוי שזיהה המתלונן את העורר הוא ראיה לכאורה מספקת. בין השניים היכרות כללית קודמת מהשכונה. גם העובדה שמהטלפון שנשדד נעשתה שיחת טלפון לחבר של העורר, יש בה כדי לחזק את משקל הראיות, הטענה שהמתלונן העליל עלילה, שעתה ומקומה במהלך שמיעת הראיות, ולא בשלב המעצר.

3.אשר לעילת המעצר: מדובר בשוד בנשק קר. בעת המעשה היה העורר משוחרר בערובה זמן קצר (כתב הערובה נושא תאריך 29.4.01). האיומים שאיים לכאורה העורר על המתלונן, הן בעת האירוע והן מאוחר יותר, מצביעים לכאורה על מסוכנות וגם על חשש להטרדת עד.

4.בנסיבות אלה אני דוחה את הערר.