בש"פ 6350/96 בנק דיסקונט לישראל סניף רמת השרון נ. אחים זילברשלג בע"מ

המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום בפתח-תקוה. הבסיס לתביעה היה ערבות שהוציא המבקש לבקשת המשיבים, ערבות, שהוצגה לפרעון בפני המבקש. עם פרעון הערבות חוייב חשבונם של המשיבים.

בהגנתם בפני בית משפט השלום טענו המשיבים, כי נתכוונו הם להוציא "ערבות ביצוע" ולא ערבות רגילה, במובן זה, כי הערבות לא תיפרע עם דרישה של צד ג' אלא רק אם יוכח למבקש כי התקיים תנאי בביצוע. לפיכך, משלא בדק המבקש את התקיימות התנאי ופרע את הערבות עם דרישה - הרי שלא כדין חוייב חשבונם של המשיבים בבנק ואין עילתם עילה.

בפסק דינו של בית משפט השלום מיום 12.9.94 נתקבלה תביעת המבקש. בית המשפט בחן את מסכת הראיות שהובאה בפניו וקבע, כי המשיבים אכן ידעו כי הערבות המבוקשת הינה ערבות רגילה וכי בנסיבות המקרה אין ספק כי המבקש נהג כדין ולא הטעה את המשיבים. לפיכך נקבע, כי הערבות שניתנה - כדין ניתנה וכדין נפרעה, ולפיכך חוייבו המשיבים בפרעון חובם למבקש בעקבות יתרת החובה בחשבונם בגין מימוש הערבות.

על פסק דין זה ערערו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. טענתם היתה, כי הוטעו לסבור כי אכן מדובר בערבות ביצוע, ולא כפי שנקבע בערכאה הראשונה כי ידעו הם כי הערבות הינה ערבות רגילה. בפסק דינו מיום 15.7.96 נתקבל ערעורם של המשיבים. בית המשפט התערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, וקבע כי בסניף המבקש היתה הבחנה ברורה בין סוגי הערבות, וכי בנסיבות המקרה אכן נתבקשה ערבות ביצוע אך ניתנה ערבות רגילה. בית המשפט הוסיף, כי בנסיבות המקרה אכן נראה, כי המשיבים לא היו בקיאים דיים בחזות הערבויות השונות ולא יכלו לעמוד על העובדה כי הערבות שניתנה בפועל היתה ערבות השונה בתכלית מזו שביקשו מן המבקש. לפיכך נתקבל ערעורם של המשיבים ובוטל פסק דינו של בית משפט השלום.

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען, ראשית, כי שגה בית המשפט משהתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה. שנית, כי בית המשפט צריך היה להתרכז במסמכים שבכתב (בהם נחתמה הערבות הבנקאית הרגילה), ולא לסתור מסמכים כתובים אלה בעדויות בעל פה מצד המשיבים. שלישית, טוען המבקש - כי בנסיבות המקרה לא דובר כלל בערבות ביצוע אלא בערבות אוטונומית. מדגיש המבקש, כי לא נקבע ולא הוכח כל תנאי או תניה בהסכם בין הצדדים, לפיו מותנית הערבות ומהווה לפיכך ערבות ביצוע. יתר על כן: המבקש טוען, כי גם ערבות לביצוע היא אוטונומית במובן זה, שדי בהצהרת הנערב על התקיימות התנאי בכדי להקים את חובת הבנק לפרוע את הערבות ובכל מקרה, אין הכרח ודרישה כי הבנק יבחן את התקיימות התנאי. מוסיף המבקש וטוען, כי בעובדה כי בהסכם הערבות היה תנאי לפיו מבקש הערבות יפקיד או ימציא בטחונות למקרה בו הערבות תמומש יש משום ראיה כי המדובר בערבות אוטונומית ולא בערבות ביצוע. לסיכום טענותיו, טוען המבקש, כי מן הדין היה להחיל בנסיבות המקרה את הוראותיו של חוק המכר על קבלת הערבות על ידי המשיבים - כפי שנהג בית משפט השלום. לחלופין ביקש המבקש כי התיק יוחזר לבית המשפט קמא בכדי שיכריע בחבות המשיבים לאור כתב "ערבות ביצוע". בהקשר זה, טוען המבקש, כי משדחה בית המשפט את תביעתו לפי ערבות אוטונומית, עדיין עומדת על כנה - אליבא דמשיבים - ערבות הביצוע. דא עקא, כי בית המשפט המחוזי פטר כליל את המשיבים מחבות ולא הכריע בחבותם לאור ערבות הביצוע ובחבותם בחלק היחסי (בהתאם) מיתרת החובה שבחשבונם בבנק.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אשר לטעמים בדבר ההתערבות בממצאים עובדתיים וסתירת המסמכים בכתב - לא מצאתי בטעמים אלה עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אשר לנימוקי המבקש לעניין סיווג הערבות - בית המשפט המחוזי יצא מנקודת ההנחה כי אכן מדובר בערבות אוטונומית אך המשיבים הוטעו לחשוב כי המדובר בערבות ביצוע. מטעם זה - ולא על יסוד הסיווג בפועל של הערבויות - נפסק כי אין הבנק יכול בנסיבות המקרה לחייב את המשיבים בערכה של הערבות הרגילה. מטעם זה, ומשכך נפסק בבית המשפט קמא, אין אני צריך להיזקק לטענות המבקש אשר למידת האוטונומיה של כל ערבות וערבות. מטעם זה, אף אין אני רואה גם מקום להחזיר את הדיון לערכאה קמא לעניין בירור חבותם של המשיבים. כך הדבר, בייחוד לאור העובדה כי טענה זו לא נטענה בפני הערכאה הראשונה ואין מקום לתיקון כתב התביעה של המבקש כאמור, על דרך של בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. מטעמים אלה, דין הבקשה להידחות.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.