החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 6351/13 מיכל זוהר נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · הארכת מעצרבקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בהחלטה על הארכת מעצר

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שהאריך את מעצרה של החשודה ב-4 ימים. נקבע כי יש ראיות לכאורה ועילת מעצר, ואין מקום להתערב בהחלטה. עוד נקבע כי הצהרת תובע אינה מספיקה כשלעצמה, וכל בקשת מעצר נבחנת לגופה.

העובדות

המבקשת נעצרה בחשד לזיוף והפצת מטבעות ולגניבה ממעביד. המדינה ביקשה הארכת מעצר ב-4 ימים לצורך הגשת כתב אישום, בתמיכת הצהרת תובע. בית משפט השלום קבע חלופת מעצר, ובית המשפט המחוזי קיבל את ערר המדינה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להעניק רשות ערעור בגלגול שלישי על החלטה להאריך את מעצרה של המבקשת ב-4 ימים תחת שחרורה?
  2. 2.האם הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) מספיקה להצדקת מעצר?

הלכות

  1. 1

    לא די בהצהרת התובע כדי להצדיק מעצר, ועל כל בקשת מעצר בכל שלב להיבחן לגופה

    ״צודק בית המשפט השלום בגישה העולה מהחלטתו לפיה לא די ב"הצהרת התובע" כדי להצדיק מעצר, אלא על כל בקשת מעצר בכל שלב להיבחן לגופה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הארכת מעצר בימים ספורים נתמכת בבדיקה פרטנית של המקרה, ואין צורך להתייחס לסוגיית החשודים האחרים

    ״די בהנמקת בית המשפט המחוזי, אף ללא צורך להתייחס לסוגיית החשודים האחרים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • הצהרת תובע
  • רשות ערר
  • גלגול שלישי
  • עילת מעצר
  • חלופת מעצר
  • מסוכנות
  • ראיות לכאורה
  • מעצר בית
  • כתב אישום

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

6351/13

לפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המבקשת:

מיכל זוהר

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.9.2013

(עמ"י 35026-08-13)

בשם המבקשת:

עו"ד מיכאל סיבוני

החלטה

1.

מונחת לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"י 35026-08-13, כב' השופט א' אליקים ), אשר קיבל את ערר המשיבה (להלן: המדינה) על החלטת בית משפט השלום בחיפה (מ"י 17601-09-13, כב' השופט ע' רוזינס ), והורה על הארכת מעצרה של המבקשת ב-4 ימים תחת שחרורה.

2.

המבקשת נעצרה בחשד לביצוע עבירות של זיוף והפצת מטבעות, וכן בחשד לגניבה ממעביד. לאחר תום החקירה ביקשה המדינה להאריך את מעצרה של המבקשת ב-4 ימים, לצורך הגשת כתב אישום. הבקשה נתמכה בהצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בית משפט השלום דחה את הבקשה. נקבע כי יש די ראיות לכאורה בשלב זה של ההליך, וכן כי מתקיימת עילת מעצר לנוכח המסוכנות הנשקפת מן המבקשת. ברם, ניתן להפחית את המסוכנות במידה מספקת באמצעות חלופת מעצר. אשר על כן נקבע כי המבקשת תשוחרר למעצר בית בבית אביה, בכפוף בין היתר להפקדת עירבון על סך 5,000 ₪ והתחייבות עצמית בסך 10,000 ₪.

ערר שהגישה המדינה – התקבל כאמור. הובהר בין היתר כי חלופת המעצר כפי שנקבעה איננה ראויה, וכן כי שחרור במועד מתן ההחלטה בתנאים שנקבעו עלול לשבש את החקירה. מכאן בקשת רשות הערר המונחת לפניי. המבקשת מלינה בין היתר נגד ההחלטה לקשור את גורלה בזה של חשודים אחרים, בלי שהדבר נחקר וללא קציבת זמן.

3.

לאחר בחינת החומר – לא מצאתי כי יש מקום להעניק רשות ערעור בגלגול שלישי. מהחומר עולה כי המבקשת, על פי החשד, הייתה שותפה לביצוע עבירות בהיקף כספי בלתי מבוטל, עבירות שהתאפיינו בתחכום והוצאו אל הפועל כחלק מקבוצה מאורגנת שלא כל חבריה נתפסו. כאמור, ישנן ראיות בדבר ביצוע עבירות אלו, ברמה הנדרשת לשלב הנוכחי של ההליך. כמו כן, הוכחה עילה למעצר כנדרש.

על רקע כל אלו, נראה כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצר המבקשת לארבעה ימים נוספים. צודק בית המשפט השלום בגישה העולה מהחלטתו לפיה לא די ב"הצהרת התובע" כדי להצדיק מעצר, אלא על כל בקשת מעצר בכל שלב להיבחן לגופה. יחד עם זאת, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה יש ההצדקה להארכת המעצר בימים ספורים כפי שנקבע. זאת על סמך בדיקה פרטנית של המקרה. די בהנמקת בית המשפט המחוזי, אף ללא צורך להתייחס לסוגיית החשודים האחרים. יודגש כי בית המשפט המחוזי הבהיר שאין בהחלטתו כדי לקבוע עמדה בדבר בקשה למעצר עד תום ההליכים, אם תוגש.

4.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד בתשרי התשע"ד (18.9.2013).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1לא די בהצהרת התובע כדי להצדיק מעצר, ועל כל בקשת מעצר בכל שלב להיבחן לגופה
  2. 2הארכת מעצר בימים ספורים נתמכת בבדיקה פרטנית של המקרה, ואין צורך להתייחס לסוגיית החשודים האחרים