בש"פ 6357/08 מדינת ישראל נ. מאזן אבו מוסא

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי, מרכז. בכתב האישום שהוגש נגדו ביום 13.5.2008 נטען כי הוא ביצע עבירות של קשירת קשר לפשע, גניבת רכב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וגרימת תאונת דרכים. העוררת עתרה למעצרו של המשיב עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' לורך) החליט לשחררו לחלופת מעצר. על החלטה זו קובלת העוררת.

2.

כתב האישום שהגישה העוררת מופנה נגד שני נאשמים, המשיב ואחיו גסאם (להלן - האח ). על פי כתב האישום קשרו האחים קשר ביניהם ועם אחר לגנוב כלי רכב. האחים הגיעו במכונית לחניון של בית החולים קפלן ברחובות. אדם שלישי, שהגיע ברכב אחר, הצליח להניע מכונית שחנתה בחניון. האח נכנס לאותה מכונית ופתח בנסיעה כשאחריו נוסע המשיב במכונית בה הגיעו השניים למקום. ניידת משטרה חסמה את דרכו של האח והוא עזב את המכונית בה נהג ונכנס לכלי הרכב בו נהג המשיב. המשיב פתח בנסיעה פראית כשניידות משטרה דולקות אחרי שני האחים. המשיב חצה צומת כאשר הופיע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, ירד לשוליים של הכביש על מנת לעקוף מחסום שהונח על ידי השוטרים, פגע ברכב במהלך הנסיעה ובסופו של דבר איבד את השליטה על המכונית וזו נעצרה. השניים החלו לברוח רגלית ובסופו של דבר נתפסו על ידי שוטרים שרדפו אחריהם.

3.

בית המשפט המחוזי נתן שתי החלטות בעניינם של המשיבים, האחת ביום 26.5.2008 והאחרת ביום 14.7.08. בהחלטה הראשונה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. בהחלטה השנייה הוחלט לעשות שימוש בחלופת מעצר לגבי שני האחים. האח שוחרר למעצר בית וכן הושתו תנאים כספיים. אף המשיב שוחרר למעצר בית אלא שלגביו הוסיף בית המשפט גם איזוק אלקטרוני, וכל זה בתוספת תנאים כספיים.

4.

נראה לי כי לא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. יש לבחון הנתונים הנוגעים למשיב עצמו וכן יש לבחון את המקרה שלו לעומת עניינו של אחיו. אשר למקרה עצמו, הרי החומרה שבו נובעת מעצם הנסיעה הפראית, שיצרה סיכון משמעותי למשתמשים בדרך. כמובן, שאף לא ניתן להתעלם מעבירות הרכוש. אם כי חובה לומר, כי אילו היה מדובר אך בעבירות הרכוש נראה כי היה מקום לשחרור בתנאים. לחובתו של המשיב הרשעות קודמות בעבירות של נסיון לגניבה, הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר במילוי תפקידו, תקיפה ונהיגה ללא רשיון. בצד אלה מופיעות במרשם הפלילי למעלה מ-30 עבירות תעבורה לחובתו של המשיב. המשיב הינו בן 30 בעוד שאחיו הינו בן 22 שנים. יש אף לזכור כי המשיב היה זה שנהג במכונית שעה שהאחים נמלטו מן המשטרה. בעניינו של המשיב הוגשו שני תסקירים, האחד מיום 5.6.2008 והשני מיום 13.7.2008. בתסקיר הראשון העריכה קצינת המבחן כי קיים סיכון גבוה שהמשיב ימשיך בהתנהגות עבריינית. בתסקיר זה לא באה המלצה על שחרור בחלופת מעצר. בתסקיר השני המליץ השירות על שחרור לחלופה מסוימת, אף שחזרה והוזכרה ההערכה בדבר סיכון גבוה להמשך פעילות עבריינית. הגם ששירות המבחן המליץ על שחרורו של המשיב, לא היה מקום לקבל המלצה זו.

5.

הגעתי למסקנה שיש להורות על מעצר עד תום ההליכים לאור השילוב של ההתנהגות העבריינית הלכאורית במקרה הנוכחי, העבר הפלילי, ההערכה בדבר הסיכון הגבוה להישנות התנהגות עבריינית וההבדלים לחומרה בין עניינו של המשיב לזה של אחיו. כאמור, המשיב סיכן חייהם של משתמשים בדרך תוך שהוא ואחיו מבקשים להימלט משוטרים שדלקו אחריהם. העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כאשר מדובר בנהיגה פראית, מצדיקה התייחסות מחמירה. במקרה זה היה המשיב הנהג של המכונית הנמלטת. חומרה יתירה נובעת מכך שלמשיב עבר פלילי הן בעבירות "רגילות" והן בעבירות תעבורה. מספר עבירות התעבורה שלחובת המשיב הינו רב. כאשר לכל אלה מתווספת הערכתו של שירות המבחן בדבר הסיכון הנשקף מהמשיב, התוצאה המתבקשת, לשיטתי, הינה מעצר עד תום ההליכים.

6.

אשר על כן, הנני מחליט לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.