בש"פ 6366/06 נסים מזרחי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ממן) מיום 23.7.06, בב"ש 2191/06, בגדרה דחה את בקשת העורר לשחרורו ממעצר בית מלא בשלומי למעצר בית חלקי בטבריה ולאפשרות עבודה בעסקו של אביו.

ב.ביום 15.12.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו, בשלושה אישומים שונים, שתי עבירות של מעשה מגונה ועבירת אינוס. לפי כתב האישום, העורר הוא בעליו של עסק למתן שירותי באר אקטיבי באירועים, הפועל בין היתר באולמי "חוף התכלת". לפי הנטען באישום הראשון, אסף העורר ב-2001 אל רכבו נערה אשר ביקשה לעצור טרמפים. העורר הסיעה בתואנת שווא אל חוף התכלת, ושם החל לחבקה ולנשקה על צווארה ובפיה, חרף התנגדותה. לפי הנטען באישום השני אנס העורר ב-2004 נערה אחרת שעבדה כמחלקת משקאות בעסקו. באישום השלישי נטען כנגדו כי ביצע ב-2004 מעשה מגונה בקטינה שמלאו לה ארבע עשרה בכך שחיבק בין רגליו אותה קטינה, שעבדה אף היא בעסק, וכן עיסה את כף רגלה בניגוד לרצונה.

ג.עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצר העורר עד לתום ההליכים. ביום 15.1.06 הורה בית המשפט המחוזי על שחרור העורר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים בבית משפחת גבאי, דודי העורר, בשלומי, בנימוק כי ניתן להפיג את מסוכנות העורר בחלופת מעצר בתנאים ראויים ובערובות גבוהות. לשם השלמת התמונה, יצוין כי בית המשפט קבע שקיימות ראיות לכאורה, וזאת בעיקר נוכח הדמיון הקיים בין שלושת האישומים. עם זאת, לא נשללו לחלוטין התמיהות שהעלה בא כוח העורר ביחס לעדות המתלוננת נשוא האישום השני, וכן לא נשללה טענת העורר כי אותה מתלוננת ניסתה לסחוט את העורר יחד עם חברה, ומשלא נכנע העורר לניסיון הסחיטה, הגישה את תלונתה למשטרה. דינן של טענות אלה להתלבן במשפט עצמו.

ד.עד כה נערכו בהליך העיקרי שלוש ישיבות, בהן נשמעו עדות שוטר ועדות המתלוננת נשוא האישום השני. הישיבה הבאה לשמיעת ראיות נקבעה ליום 12.11.06, ולמעט מועד זה טרם נקבעו ישיבות נוספות. עוד 13 עדי תביעה לפחות צריכים להישמע.

ה.ביום 13.7.06 התקיים דיון בבקשה לעיון חוזר שהגיש העורר בבית המשפט המחוזי ובגדרה ביקש להשתחרר ממעצר הבית המלא בו הוא מצוי ולהימצא במעצר בית חלקי בעיר טבריה, כך שיוכל לצאת לעבודה בין השעות 17:00 עד חצות באולם האירועים השייך לאביו. כאמור, דחה בית המשפט ביום 23.7.06 את הבקשה, בקבעו כי אין בעובדות שהעלה סניגורו של העורר כדי להצדיק שחרור בתנאי השחרור, וכי אין במתן עדות המתלוננת נשוא האישום השני כדי להפיג את החשש לשיבוש הליכי משפט, שכן יש מתלוננות נוספות ועדים אחרים שטרם העידו. נאמר גם כי ההחלטה מיום 15.1.06 הושתתה בעיקר על מסוכנות העורר, ולא חל שינוי בהקשר זה העשוי להצדיק הקלה בתנאי השחרור.

ו.בערר נטען כי טעה בית המשפט קמא כשקבע כי לא השתנה דבר מבחינת מסוכנות העורר, שכן העורר נתון במעצר בית מלא כשבעה חודשים ללא שהפר את תנאיו; אין לעורר עבר פלילי, ומאז האירועים נשוא האישום השני לא נפתחו תיקים פליליים אחרים כנגדו. עוד נטען כי טעה בית המשפט בקובעו שהחשש לשיבוש הליכי משפט נותר על כנו, שכן המתלוננת נשוא האישום השני, והחמור שבאישומים, כבר העידה, וכי אף כשייצא העורר לעבודה יהא נתון לפיקוחו המתמיד של אביו.

ז.בדיון הוסיף והעלה בא כוחו המלומד של המבקש טיעונים באשר לרקע התיק ולמצב הדיון, והוסיף כי המצב הבטחוני בשלומי – מקום מעצר הבית דהאידנא – קשה, ובקשתו היא איפוא לאפשר לעורר לגור בבית המשפחה בטבריה, או לחלופין בכפר חיטין (הסמוכה לטבריה) ולעבוד עם אביו.

ח.באת כוח המדינה סברה כי אין הבדל בין כפר חיטין לשלומי באשר למצב הבטחוני, ולשיטתה המסוכנות ופוטנציאל השיבוש בעינם. כן התנגדה ליציאה לעבודה בעסקו של האב. נערך שיג ושיח בין בית המשפט לבאי כוח הצדדים. הובררה נכונות מצד הפרקליטות לבדיקת חלופת מעצר באיזור המרכז, נוכח המצב הבטחוני, ובשלב שני – בלא התחייבות לתוצאה – בדיקת הצעה למקום עבודה במרכז. בא כוח העורר הביע נכונות להתחייבות מצדו, שתעוגן בהחלטה, כי כל עוד לא ייתמו העדויות המרכזיות לא יגיע העורר אל מצפון לחדרה.

ט.אף אני בדעה כי אין מקום בכל מקרה לשיבתו של העורר לעת הזאת לטבריה או לאיזור סמוך לה, שלמרבה הצער גם מצויים בתחום הנפגע במלחמה הנמשכת. לא כל שכן שאין מקום לעבודת העורר עם אביו, במקום שיש לו זיקה לאישומים עצמם. יהא באלה משום התרסה כלפי המתלוננות, שאינה במקומה. עם זאת יש מקום, בנסיבות הבטחוניות, כפי שמסכימה גם המדינה, לאפשר החלפת מקומו של מעצר הבית לאיזור המרכז. הצעה אם תבוא בימים אלה מטעם העורר תונח בפני בית המשפט המחוזי, שישקול אם יהא צורך בבדיקתה על ידי שירות המבחן אם לאו; וכמובן יהא בידי המדינה – המסכימה עקרונית לעניין זה – לחוות דעתה לגבי המוצע. בשלב שני, אם תבוא הצעה ליציאה לעבודה בשעות היום במרכז, תיבדק אף היא על-ידי בית המשפט המחוזי, וכמובן אף כאן תוכל המדינה (אשר לא נתנה בשלב הנוכחי הסכמה עקרונית לעניין זה) לחוות דעתה, וגם אנכי איני קובע כל מסמרות. אוסיף, כי הצעה כזאת תוכל להיות מוגשת בנסיבות לא לפני מחצית אוקטובר 2006.