בש"פ 6370/13 מדינת ישראל נ. שהיד איברהים

בקשת המדינה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ) , להארכת מעצר שלישית של המשיב בתשעים ימים החל מיום 4.10.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 31391-04-13 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם; וכן ערר על החלטתו מיום 17.9.2013 של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש ) במ"ת 15266-08-12, בגדרה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר, הוא המשיב בבקשה להארכת מעצר (להלן: המשיב ), להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

כתב האישום

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של ניסיון לייבוא סם מסוכן (לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן: פקודת הסמים ) וסעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, (להלן: החוק )); ניסיון לסחר בסם (לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים וסעיפים 25 ו-29 לחוק); ניסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית (לפי סעיפים 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים וסעיפים 25 ו-29 לחוק); קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק); הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע (לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 וסעיף 29 לחוק); ייבוא סם מסוכן (לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים) והחזקת סם שלא לצריכה עצמית (לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים).

על פי המתואר באישום הראשון, שני סוחרי סמים הפועלים בשירות החיזבאללה והמתגוררים בלבנון, שהאחד הוא גיסו של המשיב (להלן: סעד ), קשרו קשר להכניס כ- 20 ק"ג חומר נפץ לשטחי ישראל. במועד שאינו ידוע, נתבקש המשיב, תושב הכפר עג'ר, על ידי סעד, לקחת חבילה מגבול לבנון-ישראל המכילה כ- 20 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין, בתמורה לסכום של 20,000 דולר. יצוין, כי בפועל החבילה הכילה חומר נפץ ונועדה לשמש לביצוע פיגועי טרור. המשיב פנה אל קטין בשם אחמד (להלן: אחמד ), אף הוא תושב עג'ר, וביקש ממנו להגיע לגדר הגבול ולקחת החבילה מאדם שיגיע מלבנון. ביום 5.6.2012 קיבל אחמד לידיו את החבילה, ובמועד מאוחר יותר המשיב ואחמד הטמינו את החבילה בסמוך לבית המשיב והמתינו להוראות. ביום 10.6.2012, או בסמוך לכך, העביר המשיב את החבילה לאדם נוסף המעורב בפרשה. ביום 12.7.2012 נחשפה החבילה ונתפסה על ידי כוחות הביטחון.

על פי המתואר באישום השני, בחודש אפריל 2012, פנה סעד אל המשיב על מנת שייבא למדינת ישראל כשני ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין. לשם כך, הגיע המשיב לגדר הגבול, שם קיבל מתושב לבנוני את הסם, ולאחר מכן הטמינו במקום מסתור בכפר עג'ר. תמורת זאת, קיבל המשיב 2,000 דולר.

הליכי המעצר והתקדמות ההליך העיקרי

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בבש"פ 6370/13 (להלן: המבקשת ), בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נ גדו. ביום 9.9.2012 הורה בית המשפט המחוזי על מעצר המשיב עד לתום ההליכים, תוך שמירת זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר לאחר הסדרת ייצוגו. משלא הסתיים משפטו של המשיב, הוארך מעצרו בהסכמה בתשעים ימים (בש"פ 3132/13; השופט ע' פוגלמן ). משלא הסתיים משפטו של המשיב גם במהלך תקופת הארכת המעצר הראשונה, הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 5288/12).

3.

להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר שהתקיימו ארבע ישיבות הוכחות בתיק, העלה בא-כוח המשיב טענה מקדמית שלפיה חלק מהעבירות נשוא כתב האישום הן עבירות חוץ (כהגדרתן בסעיף 7 לחוק), היות שחלקו הצפוני של כפר עג'ר אינו מצוי בתחומי מדינת ישראל. משכך, נטען כי כתב האישום הוגש בחוסר סמכות מאחר ולא נתקבל אישור של היועץ המשפטי לממשלה. בתגובה, הגישה באת כוח המבקשת אישור בדיעבד מטעם היועץ המשפטי לממשלה.

ביום 15.8.2013, ולאחר שהוגשה הבקשה השנייה לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב, ניתנה, במסגרת התיק העיקרי, החלטתו של בית המחוזי בנצרת (כב' השופט א' קולה ) בגדרה נקבע כי דין אחת מהעבירות שיוחסה למשיב באישום הראשון, ניסיון להחזקת סם, ודין כל העבירות שיוחסו למשיב באישום השני, להימחק מכתב האישום בהיותן עבירות חוץ. במסגרת החלטה זו לא נקבעו מסמרות לעניין משמעות ביטול עבירות אלה לגבי האפשרות לשוב ולהאשים בהן את המשיב.

4.

בהחלטתו מיום 26.8.2013 קיבל בית משפט זה באופן חלקי את הבקשה השנייה להארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 5288/13; השופט ע' פוגלמן ). נקבע, כי ראוי לבחון את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בין היתר "בשל כך שבשלבים מוקדמים של ההליך נשמרה לו הזכות להציע חלופת מעצר ... והוא רשאי לממשה בנקודת הזמן הנוכחית". לנתון זה צירף בית המשפט גם את חלוף הזמן ושינוי הנסיבות הנובע מביטול חלק מהעבירות שיוחסו למשיב, "המשנה את התשתית הראייתית הלכאורית שמשמשת בסיס להערכת המסוכנות הנשקפת ממנו". לפיכך נקבע, כי שירות המבחן יערוך תסקיר מעצר ביחס לחלופות מעצר שיציע המשיב. הוחלט על הארכת מעצרו של המשיב ב-60 ימים נוספים אשר במהלכם תיבחן חלופות המעצר שתוגשנה לבית המשפט המחוזי.

5.

בהתאם להחלטה זו, קבע בית המשפט המחוזי כי יתקיים דיון בבקשתו של המשיב לשחררו לחלופת מעצר ביום 17.9.2013 וכן הורה כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב עד ליום 16.9.2013 (החלטה מיום 1.9.2013; כב' השופט ש' אטרש ). שירות המבחן למבוגרים הגיש לבית המשפט המחוזי מספר בקשות לדחיית מועד הגשת תסקיר המעצר בשל עומס עבודה. בית המשפט המחוזי דחה בקשות אלה (ראו: החלטות מיום 3.9.2013 ומיום 15.9.2013), וקיים דיון בעניינו של המשיב ביום 17.9.2013, בהתאם להחלטתו, כשבסופו של דבר לא הוגש התסקיר עליו הורה בית המשפט העליון, אשר גם קצב 21 יום להגשתו. לא למותר לציין, כי יש להצר מאד על התנהלות זו של שירות המבחן. העומס בו הוא נתון הוא מן המפורסמות, אך יתכן שהיה מקום לבחון האם המקרה דנא אינו בעל עדיפות גבוהה, הן נוכח העובדה שמועד הגשת התסקיר נקבע על-ידי בית משפט זה, מה שהקשה על בית המשפט המחוזי ליתן ארכות להגשתו, והן (ובעיקר) נוכח העובדה שמדובר בעציר שמעצרו ממושך ביותר.

6.

בהחלטתו מיום 17.9.2013, דחה בית המשפט המחוזי את הצעתו של המשיב כי ישוחרר לחלופת מעצר בבית אחותו, אשתו של סעד, הנמצא בחלק הצפוני של עג'ר. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בכוחה של חלופה זו להשיג את תכליות המעצר, זאת נוכח העובדות הנטענות בכתב האישום בכלל ומערכת היחסים הנטענת בין המשיב לבין סעד בפרט ויחסי הקרבה של המשיב והערבים המוצעים. אשר למיקומה של החלופה המוצעת, בית המשפט עמד על כך כי אין זה מתקבל על הדעת לטעון, מחד גיסא, שצפון עג'ר אינו חלק משטחי מדינת ישראל ולכן מדובר בעבירות חוץ, ומאידך גיסא, לטעון שניתן לשחרר לחלופה השוכנת באותו מקום. נקבע כי אין זה ראוי לשחרר את המשיב לחלופה הנמצאת באזור אשר יקשה על רשויות החוק לפקח על תנועות המשיב ועל הימצאותו בבית. משכך, בית המשפט הורה על המשך מעצרו של המשיב, וציין כי פתוחה בפניו האפשרות להציע חלופה במקום אחר.

7.

אשר להתקדמות ההליך העיקרי, יש לציין כי פרשת התביעה הסתיימה והתיק קבוע לפרשת הגנה ליום 2.10.2013, לאחר שעוד קודם לכן צפויה להינתן החלטה בטענת המשיב לפיה אין להשיב לאשמה.

הבקשה

8.

בבקשה נטען כי המעשים המיוחסים למשיב חמורים ומחייבים את הארכת מעצרו. בנוסף נטען כי מסוכנות המשיב נלמדת אף מעברו הפלילי, הכולל עבירות סמים, בגינם אף נדון לתקופות מאסר ארוכות. אשר לחלופת המעצר נטען, כי החלופה היחידה שהוצעה על ידי המשיב, הייתה בחלקו הצפוני של הכפר עג'ר, מחוץ לגבולות המדינה ובפיקוחם של בני משפחתו של אחר המעורב בפרשה נשוא כתב האישום. משכך, נטען כי בהיעדר חלופה ראויה שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר,

אין מנוס מלהורות על הארכת המעצר. עוד נטען, כי גם השלב המתקדם שבו נמצא ההליך המשפטי, שסיומו נראה באופק, מצדיק את המשך מעצרו של המשיב.

הערר

9.

כאמור, הערר שהגיש המשיב מכוון כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 17.9.2013. בערר נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי אין זה ראוי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בכפר עג'ר. לעניין זה נטען כי הלכה למעשה הכפר מצוי בשליטה ישראלית מלאה, ללא קשר לשאלה המשפטית האם חלקו הצפוני אינו חלק ממדינת ישראל, ותושבי הכפר הם אזרחים ישראלים. נטען, כי הימצאותו של המשיב בכפר עג'ר לא תקשה על רשויות החוק לפקח עליו וממילא ניתן לקבוע תנאים מגבילים נוספים וערבויות כספיות שיבטיחו את מטרות המעצר. לטענת המשיב, החלטת בית המשפט המחוזי מפלה אותו ופוגעת בזכויותיו כעציר, שכן עצורים בתיקים אחרים שוחררו לחלופת מעצר בכפר עג'ר ואף לחלופות מעצר בשטחי מזרח ירושלים ובגדה המערבית. כמו כן, נטען כי קבלת טענתו המשפטית בעניין עבירת החוץ אינה שוללת את שחרורו לחלופת מעצר בכפר עג'ר. לטענת המשיב, תנאי החלופה שהוצעו מאיינים כל מסוכנות הנשקפת ממנו להישנות עבירות סמים. כמו כן, נטען כי מנת משכלו הגבולית כפי שהוצגה בחוות הדעת של ועדת האבחון מלמדת כי מדובר באדם שאינו מתחוכם ובנסיבות אלה לא נשקפת ממנו כל סכנת הימלטות. עוד נטען, כי המשיב ריצה עד כה כ-15 חודשי מעצר, ובהתחשב בעונשים שהוטלו על מעורבים אחרים בפרשה, מדובר בפרק זמן ממשי וייתכן שהוא עולה על העונש שיוטל עליו אם יורשע. לטענת המשיב, בית המשפט שגה בקבעו כי מערכת היחסים בין המשיב והערבים המוצעים תעמיד אותו בסיטואציות שאין בהן כדי לשלול קשרים בינו לבין סעד. לטענתו, קביעה זו נעדרת כל בסיס והחשש הוא ערטילאי. לעניין המפקחים נטען כי הם נעדרי עבר פלילי, הסכימו לקבל את מלאכת הפיקוח והם נבחנו באופן עצמאי על ידי בית המשפט ולא הוטל בהם כל דופי.

הדיון בבקשה ובערר

10.

בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם המפורטות לעיל. בא-כוח המשיב הוסיף, כי אף אם פרשת ההגנה תסתיים בדיון הקרוב, יידרש זמן נוסף לסיכומים ולמתן הכרעת הדין. בקשר עם הימשכות ההליכים היפנה בא-כוח המשיב להחלטת השופט קולה מיום 15.8.2013, בה נאמר כי נוכח "הקיפוח שנגרם" למשיב כתוצאה מהצורך לתקן את כתב האישום והאפשרות שהדבר יצריך שמיעה מחודשת של עדי תביעה, תרופתו היא בשחרורו לחלופת מעצר. יצוין לעניין זה, כי בינתיים הוברר שאותו תיקון לא גרר אחריו חקירות נוספות של עדים. עוד נטען בשם המשיב, כי המציאות בכפר היא של שליטה ישראלית הדוקה וכי מעצרו של המשיב קשה במיוחד נוכח שילובו באגף ביטחוני ואישיותו הדלה. טענת המשיב היא שהחלופה שהוצעה על ידו הדוקה וראויה וכי שלילתה על-ידי בית המשפט המחוזי מבוססת על טעות בהבנת המציאות השוררת בכפר עג'ר והיכולת לפקח על המשיב בחלופה שהוצעה. הודגש, כי אין בידי המשיב להציע חלופות מעצר בתחומי ישובים אחרים, בהיותו נמנה על קהילה קטנה וייחודית המרוכזת בכפרו.

באת-כוח המשיבה עמדה על הקשיים שמעוררת חלופת המעצר המוצעת נוכח מיקומה והעובדה שהעבירות המיוחסות למשיב נעשו באותו מקום, נוכח הקשר שבין המפקחת המוצעת (אחות המשיב) לסעד (בעלה) המעורב אף הוא בעבירות, נוכח קשיי השליטה על הנעשה בחלקו הצפוני של הכפר ונוכח ניסיון העבר השלילי מתפקודה של המפקחת המוצעת עת מונתה לפקח על סעד שהפר תנאי שחרור.

דיון והכרעה

11.

אכן, בעבר החליט בית משפט זה כי יש מקום לבחון את האפשרות לשחרור המשיב לחלופת מעצר, זאת נוכח הנימוקים שפורטו בהחלטת השופט פוגלמן , כמפורט לעיל. עם זאת, ברי כי בעניין זה נותר בידי בית המשפט המחוזי שיקול דעת מלא לפעול "כחוכמתו", כלשון חברי השופט פוגלמן . בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון להמתין לקבלת תסקיר מעצר, אף כי על-פי ההחלטה בבש"פ 5288/13 הנ"ל, תסקיר מעצר אמור היה להיות מוגש ולשמש את בית המשפט בקבלת ההחלטה האם ניתן לשחרר את המשיב ממעצרו. נוכח המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, העדרו של התסקיר לא פגם ביכולתו לגבש החלטה לפיה החלופה המוצעת לא תסכון. אכן, איני סבור שיש מקום שלא לקבל מסקנה זו. למשיב, שגם בעבר הורשע בעבירות סמים, מיוחסות שוב עבירות חמורות שביצוען, לכאורה, התאפשר גם עקב היותו של המשיב תושב עג'ר ועקב קשריו עם תושבים אחרים של הכפר ובני משפחתם תושבי הלבנון. דווקא היות המשיב בעל אישיות דלה, מה שיכול לגרום לכך שיהיה נתון להשפעה ולניצול מצד אחרים, מגביר את החשש שאם ישהה בקרב בני משפחתו, שהם גם בני משפחתו של סעד, באותו איזור גיאוגרפי ייחודי הקרוב כל-כך לגבול הלבנון, מקור ה"סם", ישוב ויסכן את הציבור. גם ניסיון העבר, בכל הקשור לתפקודה של אחות המשיב כמפקחת על סעד בעת שזה שוחרר לחלופת מעצר, אינו מחזק את האמון שניתן לטעת בה (ראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 2750/05 מדינת ישראל נ' קהמוז (12.12.2005)). בנוסף, העדרו של תסקיר מעצר אינו מאפשר לעמוד באופן ראוי על מידת האמון שניתן ליתן במשיב עצמו, וכשמדובר בעבירות המקימות חשש ממסוכנות, במי שיש לו הרשעות קודמות ובמי שמבקש להימצא במסגרת חלופה שהמעט שניתן לומר עליה הוא שהיא "בעייתית" - יש לתסקיר חשיבות מיוחדת ביצירת תשתית שתאפשר לשקול בחיוב שחרור ממעצר.

אין להקל ראש בהימשכות ההליכים ובמעצרו הממושך עד כה של המשיב, כמו גם ביתר השיקולים שהביאו את השופט פוגלמן להורות על בחינת האפשרות לשחרור המשיב. אלא שבנסיבות לא ניתן היה לאשר את החלופה המוצעת. לכך יש להוסיף את העובדה שההליך מצוי, כפי הנראה, בשלביו האחרונים ולא צפויה, כך יש לקוות, הארכה נוספת בבית משפט זה.

ככל שבידי המשיב להציע חלופה שונה, הוא יוכל לפנות בכל עת לבית המשפט המחוזי בבקשה שיתקיים דיון בבקשה לשחררו ממעצרו, והדיון יתקיים לאחר שיוגש תסקיר מעצר בו תיבחן החלופה המוצעת.

12.

התוצאה היא שעררו של המשיב נדחה ובקשת המבקשת מתקבלת. אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 4.10.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 31391-04-13 בבית המשפט המחוזי בנצרת.