בש"פ 6374/02 בן סימון יריב נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירות של סחיטה באיומים שכוונו כלפי המתלונן, יוסף צורי, אדם שהפעיל עסק של נערות ליווי והיה לסוכן משטרתי. על פי הנטען בכתב האישום, דרש העורר דמי חסות שבועיים, וכמו כן, דרש ממנו כי ירכוש עבורו מכוניות לפי בחירתו.

בית המשפט המחוזי (השופט צ' גורפינקל) הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, לאחר שקבע כי בתיק החקירה קיימות ראיות לכאורה, שדי בהן כדי לבסס את הרשעת העורר בעבירה שיוחסה לו. השופט קמא עמד על כך שעבירה של סחיטת דמי חסות היא מסממני הפשע המאורגן, ומלמדת על מסוכנות בדרגה גבוהה. הוא הנחה עצמו על-פי החלטותיו של בית משפט זה, שבדרך כלל אין לשחרר לחלופת מעצר בנסיבות של סחיטה באיומים. עוד ציין השופט קמא כי שחרורו של העורר עלול גם להביא לניסיון להשפיע על עדות המתלונן. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

באת-כוחו של העורר טענה כי הראיות לכאורה שבתיק אינן חד משמעיות בעניין הסחיטה, וכי תשלומי הכספים לעורר היו על בסיס חברות וקשרים שהיו בינו לבין המתלונן. היא הציעה כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים בו שהה בעת שנעצר בפרשה זו. הסניגורית עשתה כל מאמץ לשכנעני בטיעוניה, כדי להצדיק את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, אך לא מצאתי בטענותיה עילה להתערב בהחלטת השופט קמא. העבירות המיוחסות לעורר ונסיבות ביצוען מלמדות על מסוכנותו. לעורר הרשעות קודמות בעבירות רבות, בין היתר סחיטה בכוח, היזק לרכוש במזיד, עבירות אלימות, איומים והחזקת סמים. הוא הורשע זה לא מכבר בעבירה של הדחה בחקירה. בתגובה לאפשרות של חלופה במוסד גמילה, הציגה באת-כוח המדינה תסקיר מעצר של שירות המבחן, שניתן לפני מספר חודשים, ובו צויין כי בעייתו של העורר אינה בעיה של התמכרות לסמים, אלא דפוסי התנהגות עברייניים, ולפיכך אינו מתאים למסגרת של גמילה. בנסיבות אלה לא מצאתי כי ניתן למנוע את המסוכנות הנשקפת מן העורר בדרך של חלופת מעצר.

אשר על כן הערר נדחה.