בש"פ 6379/06 גמיל ג'ילאווי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא ב' אזולאי) מיום 30.7.06 בב"ש 21185/06, בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה מיום 6.7.06, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בת"פ 8146/06.

ב.(1) ביום 24.5.06 הוגש כתב אישום כנגד העורר, הכולל שני אישומים שונים. האישום הראשון מייחס לעורר עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן החוק), ועבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק. האישום השני מייחס לעורר עבירה של השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק, עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

(2) לפי המתואר באישום הראשון, בין אחת, מרגריטה טומנסקי (להלן ריטה), ובין המתלונן היה קשר רומנטי. בתחילת חודש מאי 2006 החליטו השניים להיפרד. ביום 10.5.06 התגלע בין השניים ויכוח באשר לסכום כסף, אותו חב המתלונן לריטה. ריטה התקשרה לעורר, וביקשה ממנו שיגיע לאשקלון, שם התגורר המתלונן, ויסייע לה לפגוע בו. לאחר שבערבו של אותו היום נופצה שמשת רכבה של ריטה, נדברו ריטה והעורר להצית קטנוע, שחנה בחניית בית המתלונן. ביום 11.5.06 הגיעו ריטה והעורר לביתו של המתלונן ברכבו של העורר. ריטה זיהתה את בית המתלונן בפני העורר. לאחר שהשיב את ריטה לביתה חזר העורר לבית המתלונן והצית את הקטנוע. כתוצאה מההצתה נשרף גוף הקטנוע ונגרם נזק לחצר הבית.

לפי המתואר באישום השני, ביום 16.5.06, עת נחקר העורר במשטרה, ביקש מהשוטרת שישבה עימו את מכשיר הטלפון הנייד שלו. לאחר שקיבל את המכשיר, נטל העורר את כרטיס הזיכרון של המכשיר, הכניסו לפיו ולעס אותו – כנטען - בכוונה להרוס את הכרטיס. לאחר מכן ירק העורר את הכרטיס מחוץ לחדר. בפעולות אלו השמיד העורר את הכרטיס. לטענת המאשימה, עשה זאת העורר בכוונה להעלים ראיות ולהכשיל את החקירה הפלילית בעניינו.

(3) במקביל להגשת כתב האישום הוגשה כנגד העורר בקשה למעצרו עד תום ההליכים (ב"ש 20891/06).

(4) בדיון ביום 29.5.06 הסכים בא כוחו של העורר, כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו, וטען לעילת המעצר בלבד. בהחלטה מיום 31.5.06 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת. כן הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר, שיתייחס הן למסוכנותו של העורר והן לחלופת המעצר שהוצעה בעניינו. תסקיר כאמור הוגש ביום 3.7.06.

(5) בתסקיר צוין, כי העורר מתקשה להציב גבולות להתנהגותו. סימנים אלה - כך נאמר - מצביעים על קיומה של רמת סיכון גבוהה להישנותה של התנהגות פורצת גבולות מצידו של העורר. באשר לחלופת מעצר נמנע שירות המבחן מהמלצה חד משמעית על שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה- מעצר בית מלא בבית אחותו, וציין, כי אם יוחלט על שחרור העורר בתנאי מעצר בית מלאים, מומלץ להטיל ערבויות גבוהות להבטחת החלופה. עוד צוין, כי חלופת מעצר של איזוק אלקטרוני אינה עומדת על הפרק, שכן אחות העורר טענה שאין ביכולתה לממן קו טלפון, שהוא כלי הדרוש למימושה של חלופה זו.

(6) בהחלטה הנזכרת מיום 6.7.06 הורה בית המשפט המחוזי, שנסמך על התסקיר, על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

(7) ביום 9.7.06 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 6.7.06 (ב"ש 21185/06). בבקשה נטען, כי יש מקום להורות לשירות המבחן על בדיקת חלופה בדמות איזוק אלקטרוני, שכן נמצא המימון לרכישת קו טלפון.

(8) בתסקיר נוסף מיום 27.7.06 צוין, כי קיים ספק בדבר יכולתו של העורר לעמוד בתנאי שחרור מסוג של איזוק אלקטרוני. במצב דברים חזר שירות המבחן על המלצתו, לפיה אם יוחלט על שחרורו של העורר בתנאי איזוק אלקטרוני, יהא זה בבית אחותו בתנאי מעצר בית מלא תוך הטלת ערבויות גבוהות.

(9) בהחלטה מיום 30.7.06 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר. נקבע, כי נוכח הספקות לגבי יכולתו של העורר לעמוד בתנאי השחרור המבוקשים, ונוכח המסוכנות הנלמדת ממעשיו, אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו.

(10) מכאן הערר דנן.

ג.בערר טען בא כוח העורר לעניין חלופת המעצר. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בשללו את חלופת המעצר המוצעת - מעצר בבית אחות העורר. נטען, כי בית המשפט לא נתן דעתו לעובדה, לפיה האחות שימשה בעבר כחלופת מעצר ראויה לעורר. עוד נטען בהקשר זה, כי האיזוק האלקטרוני מחזק את חלופת המעצר בבית אחותו של העורר, וכי מן הראוי שלעורר תינתן הזדמנות להוכיח עצמו בחלופת מעצר הכוללת מכשיר זה.

כן נטען, כי טעה בית המשפט עת הורה על מעצרו של העורר בעוד אשר ריטה, שהואשמה בעבירות חמורות יותר מהעבירות בהן הואשם העורר, שוחררה למעצר בית ואף הספיקה לקבל הקלות בתנאי מעצר הבית.

באשר למסוכנות נטען, כי המתלונן בהודעתו במשטרה אינו מציין כלל את שמו של העורר, ומשכך לא קמה מסוכנות מצידו של העורר.

ד.בדיון טען בא כוח העורר כנגד אי השויון כלפי ריטה, שהיא היא ששידלה את העורר אך שוחררה בתנאים מקלים, מה שאין כן העורר. נטען עוד כי אין עברו הפלילי של העורר מכביד וכי החלופה המוצעת טובה. מנגד טענה באת כוח המדינה, כי ראוי לו לעורר להיות מורחק מן הבריות נוכח מסוכנותו, עברו הכולל הרשעות ומאסר בגילו הצעיר (21). נטען כי עבירות התיק הנוכחי נעשו בהיות העורר אסיר ברישיון, והוא הרחיק לכת ושיבש את החקירה על-ידי בליעת הכרטיס כאמור. לריטה – שבינתיים הורשעה בקשירת קשר לפשע ואיומים – אין עבר פלילי קודם.

ה.מן העיון עולה, כי המערער נדון לראשונה (ללא הרשעה) על עבירת תקיפת שוטר והחזקת סמים לצריכה עצמית ועוד ב-2004 (על עבירות מ-2002 – 2003), ואחר כך צבר שלוש הרשעות בעבירות אלימות, איומים ורכוש, ובהן גם מאסר. שירות המבחן, בתסקיר ראשון (3.7.06), תיאר רקע משפחתי הכולל עבריינות, והתרשמותו הובאה לעיל. לא היתה בתסקיר המלצה לשחרור, אלא אמירה שהוצעה חלופה מתאימה אם יחליט בית המשפט על כך. בתסקיר משלים מ-27.7.06 הוטל ספק בכוחו של המשיב לעמוד בתנאי של איזוק אלקטרוני. אף הפעם לא ניתנה המלצה אלא אם כן יחליט בית המשפט, ולמקרה זה הומלץ על פיקוח על-ידי אחותו ועל איזוק אלקטרוני, וכן ערבויות גבוהות.

ו.התלבטות שירות המבחן מובנת; כשבאדם צעיר עסקינן, מחפשים פתחי סיוע. ואולם, לאמיתם של דברים למקרא התסקירים עולה חשש רציני באשר ליכולתו של העורר להציב לעצמו חסמים. מעבר לכך, חוששני כי שילוב נסיבות המקרה, הכולל הצתה (וכן הניסיון – והתעוזה שבו – לבלוע את כרטיס הזיכרון של הטלפון הנייד), עם העבר הפלילי המכביד למדי כשהמדובר בגיל כה צעיר, תוך שהעבירה לכאורה בוצעה בשעה שהעורר היה אסיר ברישיון, אינו מאפשר להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. השוני מעניינה של ריטה נעוץ באמור. אוסיף, כי עיינתי בפסיקה שהוצגה, אך סבורני כי אין מנוס מן המסקנה האמורה.

ז.לא אוכל איפוא להיעתר לערר.