בש"פ 6380/06 שתיוי שתיוי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת דברת) מיום 6.7.06, בב"ש 20990/06, בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים.

ב.ביום 8.6.06 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של שימוש ברכב ללא רשות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, נהיגה ללא רישיון נהיגה והדחה בחקירה.

ג.בקצרה ייאמר, כי לפי כתב האישום נטל העורר ביום 6.6.06 את רכבו של אחיו ללא רשותו והחל לנהוג בו, אף שלא היה בידו רישיון נהיגה. למחרת, נסע העורר ברכב בבאר-שבע עם שניים נוספים, קטין ובחורה, וזאת שעה שהסתיימו אירועי יום הסטודנט באוניברסיטת בן-גוריון. רחובות העיר המו בני אדם וכלי רכב. שני שוטרים הבחינו בעורר ונסעו אחריו, כשאור כחול מהבהב דולק בניידת בה נסעו. העורר החל לנוס מפניהם תוך נסיעה פראית שכללה חציית צמתים רבים באור אדום, נסיעה בעקלתון, חציית תמרור אין-כניסה ונסיעה בכיוון נגדי לתנועה, נסיעה על מדרכה שעה שהיו מצויים בה עוברי דרכים ובהם אף אחד השוטרים שניסו לעצור את העורר. במהלך המרדף יידה העורר חפצים רבים, ובכלל זה בקבוקי זכוכית, ואלה פגעו בשימשת ניידת משטרתית וכתוצאה מכך חדרו לתוכה רסיסים. במהלך המרדף בלם העורר במהירות את הרכב, על מנת לנגח את ניידות המשטרה הדולקות אחריו. לבסוף הצליח אחד השוטרים לעקוף את רכבו של העורר. באותה עת נסעו שני שוטרים בניידת במקביל לעורר. העורר הסיט את ההגה על מנת לפגוע בניידת ולמנוע את מעצרו. נהג הניידת איבד את השליטה עליה והיא ירדה לתעלה שבשולי הכביש. העורר ניסה להתנגש בניידת זו שנית, או אז סטה רכבו אף הוא לתעלה. העורר יצא במהירות מן הרכב והחל לברוח רגלית. אחד השוטרים השיגו והעורר תקפו והיכהו על מנת למנוע את מעצרו, אולם המתנדב ויתר השוטרים הצליחו לעצור את העורר. עוד מייחס כתב האישום לעורר אמירות שבגדרן הורה לשניים שנסעו איתו ברכב למסור גרסה לפיה הקטין הוא שנהג ברכב.

ד.ביום 6.7.06 הורה בית המשפט המחוזי - כאמור - על מעצר העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט ציין שבא כוחו של העורר הסכים, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לאמור בכתב האישום. בית המשפט סקר את האמור בתסקיר שירות המבחן, שלפיו הירצחם של אבי העורר ואחיו על רקע שיתוף עם כוחות הביטחון השפיעו על הסתבכותו בפלילים; מתגבשת מוטיבציה ראשונית לשינוי בהתנהגותו; ישנו חשש כי חרף השינוי קיים סיכוי, אף כי הצטמצם, להישנות התנהגות פורצת גבולות. שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בפיקוח שני אנשים, שהתרשם מהם כמי שבכוחם להציב לעורר גבולות. עוד המליץ שירות המבחן להעמיד את העורר לפיקוח מעצר לתקופה של 6 חודשים. בית המשפט לא נעתר להמלצת שירות המבחן, תוך שהוא מציין כי אחד הערבים שהוצע על ידי שירות המבחן אינו זה שהוצע במהלך הדיון בבקשת המעצר, מאחר שהראשון נעצר. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהמעשים המתוארים בכתב האישום מצביעים על מסוכנות רבה, ועל זלזול רב בחיי אדם, וכי המשיב אינו ירא את החוק כלל ועיקר, שכן פעם אחר פעם לא שעה להוראות השוטרים לעצור. בית המשפט ציין, כי לעורר עבר פלילי, ואין במפקחים כלשהם, יהיו אשר יהיו, כדי להפיג את מסוכנותו.

ה.בערר נטען, כי בית המשפט התעלם מהאמור בתסקיר שירות המבחן בדבר מוטיבציה לשינוי דרך אצל העורר, המצמצמת את מסוכנותו; כי המפקחים שהוצעו – טובים, ולא היה מקום לשלול את החלופה; בית המשפט התעלם מהצעת העורר להפקיד סכום כספי משמעותי של 70,000 ₪ במזומן בנוסף לחתימת ערבות עצמית וצד ג' בסכומים גבוהים, ומהמלצת שירות המבחן להטיל על העורר פיקוח מעצר לחצי שנה; העורר מוכן לאיזוק אלקטרוני. נטען עוד שבית המשפט התעלם מנסיבותיו האישיות והקשות של העורר; ועוד, כשקבע בית המשפט כי העורר מפגין זילות בחיי אדם, התעלם כנטען מכך שלא נפגע אדם בעטים של האירועים המתוארים בכתב האישום.

ו.בדיון הוסיף בא כוח העורר, כי לדעתו ניתן לצמצם את רמת המסוכנות על ידי ההגבלות שיוטלו על העורר, וכי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות במיוחד. אף בהינתן עברו הפלילי. משפטו של העורר קבוע להוכחות בנובמבר 2006. מנגד טענה באת כוח המדינה כי אין דרך להפיג מסוכנות רבה כל כך, וכן הטעימה את תופעת הנהיגה הפרועה והמרדפים, תוך סיכון החיים הכרוך בה. על-פי רישומו הפלילי של העורר, שהוגש, כבר ריצה מאסר בפועל תקופה לא קצרה בעבירות סמים, וכן נשפט בעבירות רכוש ואלימות.

ז.עיינתי בחומר ובפסיקה שהוצגה. חוששני, עם כל ההבנה למצוקתו המשפחתית של העורר, כי נסיבות העבירה ועברו הפלילי מכריעים את הכף לעבר אי היעתרות לערר. לא רק סוג העבירה מגבש במקרה דנא עילת מסוכנות אלא גם הדרך שבה בוצעה, לרבות יידוי החפצים. תהליך השינוי שעליו הצביע שירות המבחן, שיש לקוות שאכן יבשיל, עודו בראשיתו. לכך מצטרף – כאמור – העבר הפלילי. נוכח כל אלה, אף בהביאי בחשבון את תולדותיה העצובות של משפחת העורר, איני רואה מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא, ולא אוכל להיעתר לערר.