בש"פ 6390/12 שמעון מידטשי נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי ירושלים ( כב' השופט י' נועם ) מתאריך 24.07.2012, בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

על פי כתב האישום, בין העורר לבין בנו (להלן – המתלונן ) קיים סכסוך על רקע משפחתי. בתאריך 03.03.2012 היכה העורר את כלבו של המתלונן, ולאחר שהמתלונן יצא מביתו וביקש מהעורר לחדול, קילל אותו העורר ודרש ממנו לעזוב את ביתו. לאחר פרק זמן מסוים החל העורר כנטען להכות את המתלונן באמצעות מוט ברזל, בקבוקי זכוכית וגלגל אופניים, אשר גרמו למתלונן לשבר בגולגולת והפילו אותו לקרקע. בעוד המתלונן שרוע על הקרקע המשיך העורר לבעוט בו בפניו, וגרם לשבר באפו של המתלונן. בשלב זה ברח העורר מהמקום, וחברתו של המתלונן פינתה אותו לטיפול רפואי בבית החולים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בתאריך 08.03.2012 בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. בתאריך 29.04.2012 הוגש תסקיר חלופת מעצר בעניינו של העורר, שהתבסס על שיחה עימו, עם המשמורנים המוצעים ועם בני משפחה ופסיכולוגית שטיפלה בעורר. העורר תואר כאדם המכור תקופה ארוכה לסמים, לאלכוהול ולכדורים פסיכו-אקטיביים, אשר נמצא בהכחשה לגבי חומרת התמכרותו ואיננו מוכן להשתלב בקהילה סגורה המתאימה למצבו. שירות המבחן בחן חלופות מעצר שונות בפיקוח בני משפחתו של העורר, אך הגיע למסקנה כי החלופה הרלבנטית שהוצגה בפניו "אינה מתאימה באופן חד משמעי ואינה מאיינת סיכון".

4.

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים בתאריך 03.05.2012 הסכימה באת-כח העורר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, וכן לקיומה של עילת מעצר, אך טענה כי יש לערוך תסקיר משלים, אשר יבחן את אפשרות שילובו של העורר במסגרת סגורה המתאימה למצבו. באת-כח העורר טענה כי אפשרות זו נשללה על ידי שירות המבחן מאחר שהעורר סירב לשתף פעולה בעניין, אך עתה הוא מסכים להשתלב במסגרת שכזו. בית המשפט המחוזי החליט על מעצר העורר עד לתום ההליכים, אך קיבל את בקשת באת-כח העורר, והורה על הגשת תסקיר משלים.

בתאריך 08.05.2012 התקבל תסקיר המעצר המשלים בעניינו של העורר, אשר התמקד בשאלת התאמתו להשתלב במסגרת סגורה. שירות המבחן מצא, בעקבות שיחה טלפונית עם העורר, כי הנכונות שהביע העורר להשתלב במסגרת כאמור "מונעת ממצבו המשפטי בלבד", וכי מבחינת מצבו הנפשי הוא אינו בשל לכך.

5.

בתאריך 05.07.2012 הגישה באת-כח העורר בקשה לעיון חוזר, וטענה כי היה על שירות המבחן לראיין את העורר בשנית, ולא להסתפק בשיחה טלפונית עימו, לצורך בחינת התאמתו לחלופת מעצר בדמות מסגרת סגורה. הבקשה לעיון חוזר הוגשה גם על רקע העובדה שמועד שמיעת הראיות נקבע לחודש נובמבר 2012. בתאריך 24.07.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע כי אין מקום להורות לשירות המבחן לראיין את העורר פעם נוספת, וכי הוא נעדר כוחות ומוטיבציה בסיסית להשתלב במסגרת סגורה. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי "אין מנוס מהמשך מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים, זאת חרף העובדה שהמבקש נתון במעצר מזה כחמישה חודשים והתיק נקבע לשמיעת הוכחות לחודש נובמבר 2012".

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסוב הערר שבפני.

6.

באת-כח העורר טענה, הן בערר והן בדיון בפני, כי בהכנת התסקיר המשלים היה מקום ששירות המבחן יפגש עם העורר ולא יסתפק בשיחת טלפון עימו. כמו כן, טענה באת-כח העורר כי בית המשפט המחוזי הנכבד טעה משלא נתן משקל הולם לחלוף הזמן ולהתנהלות ההליך העיקרי בעניינו של העורר – בו טרם החלו בשמיעת הראיות כאמור.

7.

בדיון בפני טענה באת-כח המשיבה כי נסיבותיו האישיות של העורר מצביעות על כך שלא ניתן להסתפק כאן בחלופת מעצר כלשהי. באת-כח המשיבה הצביעה עוד על כך שהעבירה המיוחסת לעורר בוצעה בעודו נמצא בתקופת מבחן, במסגרתה היה אמור להגיע למוסד גמילה, אך לא עשה כן.

8.

לאחר עיון בערר ובתסקירי המעצר אשר נמסרו לעיוני, וכן שמיעת טענות הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות . להלן יפורטו הנימוקים להחלטתי.

9.

אין מחלוקת בענייננו על קיומן של ראיות לכאורה וכן על קיומה של עילת מעצר. עם זאת, גם כשקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר עדיין מצווה בית המשפט לבחון אפשרות לחלופת מעצר, בהוראת סעיף 21(ב)(1) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ). למעשה, בענייננו עומדת על הפרק חלופת מעצר אחת בלבד, והיא שילובו של העורר במסגרת קהילה סגורה המתאימה למצבו ההתמכרותי.

בעת בחינת חלופת מעצר, יש להביא בחשבון את מידת האמון שניתן ליתן בנאשם ואת מידת המסוכנות שלו. במקרה שבפניי, שירות המבחן העריך, הן בתסקיר המבחן והן בתסקיר המשלים בעקבותיו, כי העורר איננו נמצא במצב נפשי אשר מעניק סיכוי של ממש להשתלבות במסגרת הסגורה אותה הציעה באת-כחו. זאת ועוד: לעורר עבר פלילי עשיר, והוא יוצא ובא מבתי הסוהר בלא שייקח אחריות על מעשיו. כפי שציינה באת-כח המשיבה, העבירות המיוחסות לעורר בוצעו לכאורה בעת שהיה נתון בצו מבחן במהלכו התבקש ללכת לטיפול במכון לגמילה מסמים, אך נמנע מלהתייצב. במצב דברים זה, אתקשה לומר כי העורר הראה שהוא אדם שניתן לתת בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר כלשהי.

10.

זה המקום להעיר כי אף שיתכן שהיה מקום ששירות המבחן יראיין את העורר פעם נוספת בטרם עריכת התסקיר המשלים, כטענות באת-כח העורר, לא התרשמתי כי קיומו של ראיון כאמור היה בכוחו כדי לשנות את ההמלצה החד-משמעית שהמליץ שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לעורר היו מספר הזדמנויות לנסות ולתקן את דרכיו ולהשתלב במסגרות אשר תסייענה לו בהתמכרותו לסמים ולאלכוהול. אולם, התבוננות בהתנהלותו עובר למעצרו מאששת את המלצת שירות המבחן לפיה מדובר באדם אשר איננו בשל בשלב זה לקחת אחריות על מצבו, ושאיננו מתאים, לעת הזו, להשתלבות במסגרת שהוצעה כחלופת מעצר.

11.

סבור אני עם זאת כי אין לבטל את טענות באת-כח העורר בדבר עיכובים שחלו בניהול משפטו. על פי המידע שנמסר לי, העורר עצור כיום כשישה חודשים, כאשר מועד שמיעת הראיות בהליך העיקרי נקבע רק לחודש נובמבר 2012. בנסיבות אלה, יש להניח כי בהעדר התפתחויות אחרות, עניינו של העורר צפוי להגיע לפני בית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו מעבר ל-9 חודשים, כמצוות סעיף 62 ל חוק המעצרים . דומני, אם כי אינני קובע מסמרות בדבר, כי במצב דברים זה, אם וכאשר יתרחש, יתכן ויהיה מקום לשקול מחדש את בקשת באת-כח העורר, ולערוך תסקיר חלופת מעצר נוסף בעניינו.

12.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל – לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא לדחות את בקשת העורר לעיון נוסף באשר לתנאי מעצרו. אשר על כן, הערר שבפניי – נדחה.