בש"פ 6394/07 סבטלנה קוגן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר – שבע (סגן הנשיא נ' הנדל ) אשר הורה על מעצר העוררת עד תום ההליכים נגדה.

1.

בכתב אישום שהוגש נגד העוררת לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע יוחסו לה עבירות של החזקת סכין וחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 186(א) ו-329 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק).

ואלו העובדות המונחות ביסודם של אישומים אלה: העוררת מתגוררת בדירה עם בן זוגה ולדיסלב קורנייב (להלן – קורנייב). סמוך לפני יום 2.5.07, הגיעה המתלוננת, חברתה של העוררת, להתארח בדירתם של בני הזוג. ביום 2.5.07, בשעות הערב, שהו העוררת, המתלוננת וקורנייב בדירה. לאחר שסעדו בצוותא, יצאה העוררת מן הדירה, והמתלוננת וקורנייב נותרו לבדם. בין השניים נוצר קשר מיני, במהלכו עברו למיטה הניצבת בחדר השינה של העוררת וקורנייב. עם שובה של העוררת לדירה, מצאה את השניים יחד, ובמקום והתגלעו ויכוח ותגרת ידיים. העוררת רצה למטבח, הוציאה סכין, התקרבה למתלוננת במהירות

– כאשר זו האחרונה מנסה להגן על עצמה – ודקרה אותה בבטנה בכוונה לגרום לה חבלה חמורה או מום, וכן חתכה אותה חתף עמוק בידה. בגין אירועים אלה, הובהלה המתלוננת לבית החולים, שם אושפזה למשך יומיים.

2.

לאחר הגשת כתב האישום, דן בית המשפט המחוזי בבקשת המשיבה לעצור את העוררת עד תום ההליכים במשפטה. בית המשפט המחוזי קבע, כי קיימות ראיות לכאורה וכן כי העוררת מודה בכך שדקרה את המתלוננת. עוד נקבע, כי הראיות לכאורה מלמדות כי הדקירה לא אירעה על רקע הגנה עצמית אלא מתוך זעם גרידא. עוד הטעים בית-המשפט, כי הפעולה של דקירה בבטן באמצעות סכין מדברת בעד עצמה ומצביעה על מסוכנות. לשון אחר – בית המשפט קמא מצא כי קיימת עילת מעצר בעניינה של העוררת. בהמשך, דן בית-המשפט בחלופת המעצר שהוצעה, שהייה העוררת במעצר בית תחת פיקוח אמה ואחותה, ובחן את תסקיר המעצר שהונח לפניו על ידי שירות המבחן. בית המשפט עמד על כך ששירות המבחן התרשם לשלילה מהעוררת וציין, כי הינה ילדותית, חלשה ואינה מודעת לבעייתיות בהתנהגותה. עוד הודגש , כי שירות המבחן לא התרשם לחיוב מיכולתה של אחות העוררת לשמש כערבה, וכי

גם אמה של העוררת לא גילתה נכונות בלתי מסוייגת לדווח למשטרה אם תפר העוררת את תנאי השחרור. בית המשפט עמד על החשש כי העוררת לא תוכל לאורך זמן להקפיד על תנאי השחרור, ומצא, על רקע העבירה המיוחסת ונוכח עברה של העוררת שהורשעה בעבירת אלימות – תקיפת קטין והיזק לרכוש – כי החלופה שהוצעה אינה מתאימה. בצד האמור הוסיף בית-המשפט, כי ככל שתוצע על ידי הסניגור חלופת מעצר בעל איכות פיקוח גבוהה יותר

"תוך שילוב למשל עם פיקוח באיזוק אלקטרוני" ניתן יהיה לשוב ולבחון את שחרור העוררת לחלופת מעצר. נוכח דחיית חלופת המעצר, הורה בית המשפט על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים במשפטה.

3.

להחלטה זו מכוון הערר שלפני. בא כוחה המלומד של העוררת טוען, כי עצמת הראיות לכאורה אינה גבוהה, וכי, לכל היותר, היה מקום להאשים את העוררת בביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות הואיל והיא לא התכוונה לגרום לחבלה. להשקפתו, גם העובדה שנגרם למתלוננת פצע לא חודרני, שלא הצריך התערבות כירורגית מלמדת על כך. עוד נטען, כי יש ליתן משקל לנסיבותיו המיוחדות של האירוע, "בגידה" מצד חברה של העוררת, בביתה היא. מכאן עולה, להשקפת בא-כוחה של העוררת, כי המסוכנות הנשקפת משולחתו היא מוגבלת וקונקרטית. באשר לחלופת המעצר מלין בא-כוח העוררת על כך ששירות המבחן לא התייחס לאימה של העוררת כערבה נוספת, וציין כי הדברים שנרשמו מפי האם

בפרוטוקול יסודם בטעות תרגום. בשל כל אלה ביקש להורות על שחרורה של העוררת לחלופת המעצר שהוצעה.

המשיבה ביקשה להשאיר את חלופת המעצר על כנה, מטעמיו של בית המשפט המחוזי.

4.

שקלתי את טיעוני הצדדים. מקובלת עלי מסקנת בית המשפט המחוזי, בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ובדבר קיומה של עילת מעצר, מטעמיו.בנוסף לכך אציין, כי היה לטעמי מקום לבחון קיומה של חלופת מעצר, גם בשל כך שהסיכון מן העוררת נשקף בראש ובראשונה למתלוננת, בשל הרקע לאירועים שהתרחשו בליל 2.5.07. בהתחשב בכך שהמתלוננת מתגוררת לפי הטענה בחיפה, לא מן הנמנע כי ניתן להגיע לידי חלופת מעצר יעילה. בית המשפט בחן את טיבה של עילת המעצר שהוצעה על רקע תסקיר המעצר. זה האחרון מצביע על כך כי שירות המבחן לא התרשם שאחות העוררת יכולה להציב לאחרונה גבול ברור וחד משמעי. תסקיר השירות לא מתייחס לאם העוררת, שמוכנה לקבל על עצמה ביחד עם אחות העוררת פיקוח במשך כל שעות היממה. אך בית המשפט קמא התרשם במישרין מהאם וכפי שראינו, לא מצא כי קיימת נכונות בלתי מסוייגת מצידה לעמוד בחובת הדיווח למשטרה, במקרה של הפרת תנאי השחרור. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפלה טעות מלפני בית המשפט המחוזי, ולפיכך דין הערר להדחות. בצד האמור, אני שב ומדגיש כי העוררת תהיה רשאית לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי ולהציע חלופה אחרת, בה ייכלל גם פיקוח באיזוק אלקטרוני, במסגרת אותה פירט בית המשפט בהחלטה נושא הערר. במסגרת בחינת החלופה הנוספת, יהיה רשאי בית המשפט המחוזי לשוב ולבחון את טענת בא-כוח העוררת כי נפלה טעות בהבנת דברי אם העוררת, ולא יהיה בהחלטתי זו כדי למנוע שילובן של האם והאחות בין הגורמים המפקחים, אם ימצא זאת בית המשפט המחוזי לנכון, לאחר קבלת הסברים נוספים ולאחר בחינת המרכיבים האחרים של החלופה שתוצע.

בכפוף להערתי האחרונה, הערר נדחה בזה.