בש"פ 64/00 פבל רוגובין נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' ארד), מהיום ה4.1.00-, לפיו דחתה את עררו של העורר על החלטת בית המשפט השלום מיום 2.1.00, שהורתה על הארכת מעצרו של העורר, לצרכי חקירה עד יום 5.1.00 בשעה 13:00 .

נגד העורר מתנהלת חקירה בחשד לביצוע עסקה של סחר במטבע מזויף בהיקף 95,000$. העורר נעצר תחילה ל5- ימים. מעצר זה הסתיים ביום 2.1.00, בשעה 14:00. דא עקא שמסיבות שונות, העורר הובא להארכת מעצר רק בשעה 14:40, בית המשפט התפנה לדון בבקשת מעצרו רק בשעה 15:50, והדיון החל בבקשתו רק בשעה 16:30.

בפני בית המשפט השלום הונחו ראיות מספיקות המקיימות עילה להמשך מעצרו של העורר. מדובר במסמכים שיש בהם פירוט על פעולות עתידיות שהמשטרה מתכוונת לעשות. חלק נכבד מפעולות החקירה אלו הן פועל יוצא של החקירה שנעשתה בימים בהם שהה העורר במעצר הקודם.

רוב טענות העורר בפנינו נסמכות על כך שהעורר שהה במעצר בלתי חוקי למשך כ3- שעות. סבורני שדין הערר להדחות. בית משפט קמא שקל את חומרת המעצר הבלתי חוקי והגיע למסקנה שהאינטרס הציבורי בהשלמת החקירה גובר.

אף אני סבור כדעתו של בית משפט קמא.

ער אני למחדלה החמור של המשטרה, אך מחדל זה הינו אחד מני שיקולים שונים שיש לקחתם בחשבון בבואנו להחליט אם להאריך את מעצרו של העורר. יודגש, שבמקרה העומד בפניי, מעצרו הבלתי חוקי של העורר נמשך זמן קצר ביותר כאשר בחלקו הארי ישב הוא במסדרון בית המשפט בנוכחות עורך דינו.

בפני שתי הערכאות קמא הציגה המשטרה ראיות ומסמכים לגבי הצורך בהמשך החקירה ולגבי החשש משיבושה. ראיות אלו נבחנו על ידי שתי הערכאות דלמטה ומסקנתם הייתה שראיות אלו מגבשות עילה למעצר. איני רואה מקום להתערב בקביעה זו.

באיזון המתבקש בין זכותו של המשיב לחירותו, בהתחשב בנסיבות מעצרו הבלתי-חוקי המתוארות לעיל, לבין האינטרס הציבורי להגנה על בטחונו, הגעתי למסקנה כי האינטרס הציבורי גובר.

על כן, הערר נדחה.