בש"פ 64-24 בש"פ 64-24

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה שבגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

ענייננו בפרשת רצח ולטענת העורר אין בחומר הראיות כדי להקים את הרף של ראיות לכאורה.

לאחר שעיינתי וחזרתי ועיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, מצאתי כי חומר הראיות שנסקר בהחלטה מצביע על כך שהראיות עומדות ברף של ראיות לכאורה במובן זה שיש בהן פוטנציאל הרשעתי.

2.בתמצית שבתמצית אזכיר את הראיות הבאות:

(-) מניע.

(-) התכתובות בין העורר לבין שדה. איני רואה לחזור על תוכן התכתובות שמדברות בעד עצמן ואפנה בעניין זה לסעיף 23 להחלטת בית משפט קמא.

(-) העורר התלווה לנסטסיה ולא יכול להיות חולק כי היה בקרבת זמן ומקום לזירת האירוע.

(-) למרות שהעורר התלווה לנסטסיה על מנת לשמור עליה מפני המנוח, הוא עזב אותה סמוך לאירוע (ולא נעלמה מעיני טענת ההגנה כי עזב את המקום לפני הירי).

(-) לבושו של היורה – מכנסי דגמ"ח אפורים, חולצה שחורה קצרה, פאוץ' שחור.

(-) עדי הראייה הרבים – מטבע הדברים עדים רואים דברים מזוויות ראייה שונות בפרקי זמן שונים. לכן אך טבעי כי ניתן למצוא סתירות כאלה ואחרות בדברי העדים לאירוע שהתרחש במשך זמן קצרצר. לעומת זאת בגרעין עדותם של אותם עדים אנחנו מוצאים שוב ושוב את דמותו של אותו אדם שחוזר לרחוב זרובבל לבוש חולצה שחורה ופאוץ' שחור.

(-) מדוע נעלם הפאוץ' השחור?

(-) מדוע הטלפון של העורר נמצא במרפסת של השכנה?

(-) מדוע חזר העורר לרחוב זרובבל אם ביקש לחזור בתחבורה ציבורית, ולא המשיך ללכת לאורך ציר מוריה?

(-) לכל אלה ניתן להוסיף את שתיקתו של העורר בחקירה.

אכן, וכפי שנאמר לא אחת בפסיקה "אין הבור מתמלא מחולייתו" ושתיקה כשלעצמה אינה ראייה עצמאית העומדת על רגליה שלה, עם זאת יש בשתיקה במהלך חקירה כדי לחזק את הראיות הפוזיטיביות שעומדות לחובת העורר כמפורט לעיל.

סוף דבר אני סבור כי יש בראיות כדי פוטנציאל ראייתי להרשעה.

3.בתיק זה הוצאה תעודת חסיון וניתן הסבר מדוע סרטוני מצלמות האבטחה נערכו כפי שנערכו (נטען כי אין בעריכה כדי לשבש את הזמנים שניתן לראות במצלמות). מובן כי לפני ההגנה עומדת האפשרות להגיש עתירה לגילוי ראייה. מכל מקום רשמתי לפניי טענת המשיבה כי השוטרים הסמויים הגיעו למקום לאחר הירי.

4.אין צורך להכביר מילים לגבי עילת המעצר. אם לא די בעילת המעצר, אזי נציין כי לעורר עבר פלילי של ממש, בגינו נידון למאסרים של שישה חודשים ושישים חודש.

צדק איפוא בית משפט קמא בכך שמצא כי חלופת מעצר לא תסכון ואין טעם לשלוח לתסקירי מעצר.

5.סוף דבר שהערר נדחה.