בש"פ 6412/01 מוסבאח בוקאעי נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין בגין עבירות של התעללות בקטין חסר ישע, תקיפת קטין חסר ישע, ותקיפה בנסיבות מחמירות.

במשך תקופה ארוכה, כך נטען בכתב האישום, נהג העורר להשליט אוירת טרור ופחד בביתו. הוא נהג להכות את בנותיו, במהלך אותה תקופה. כתב האישום מפרט מעשי תקיפה מסוימים שאירעו לאחרונה. ביום 7.7.2001 ביקשה בתו הקטינה ליטול אוכל מהמקרר. בתגובה לכך הכה אותה העורר בידיו ובאמצעות מגב.

ביום 9.7.2001, משהגיע לביתו, פתחה לו אשתו את הדלת, הוא נכנס לדירה, דחף את בתו, ירק עליה, קילל אותה והשליך עליה נעל. הוא לא הסתפק בכך, כי אם נטל זר פרחים שקיבלה באותו יום ליום הולדתה, והשליך אותו לחדר המדרגות. כשיצאה בתו לחדר המדרגות, אספה את הפרחים וביקשה להיכנס חזרה לדירה, נטל מקל עץ ותקף אותה באמצעותו. אשתו, שניסתה למנוע ממנו מלעשות כן, הוכתה אף היא במקל.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי מצא כי נתקיימו ראיות לכאורה לאשמתו של העורר, במידה הדרושה בשלב זה. ראיות אלה כוללות את עדות המתלוננות - אשתו ובנותיו - ואת דברים שאמר העורר עצמו, בהם אישר כי הכה את ילדיו בהזדמנויות שונות, אך הסביר כי עשה זאת "לשם חינוך".

בית המשפט המחוזי מצא גם כי קמה עילה למעצרו של העורר, וכי אין מקום להמירו בחלופה אחרת, זאת בשל החשש לשלומן של המתלוננות, ומחמת החשש לשיבוש הליכי המשפט והשפעה על עדים.

כנגד החלטה זו מופנה הערר.

העורר מתרעם על כך שבית המשפט המחוזי נדרש לאפשרות של שיבוש הליכי משפט - אף שהמדינה לא עוררה טענה זו. הוא סבור גם כי בית המשפט לא שקל כראוי את האפשרות להמיר את המעצר בחלופה אחרת.

דין הערר להידחות. כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה לעניין האשמות המיוחסות לו. העבירות המיוחסות לו מקימות עילת מעצר. הן בוצעו באכזריות. אין המדובר במעשה חד פעמי, כי אם בהתנהגות אלימה הנמשכת לאורך זמן. כל אלה מלמדים על מסוכנותו של העורר. גם החשש שבית המשפט קמא נדרש לו, מפני האפשרות שהעורר ישבש את הליכי המשפט אם ישוחרר - הוא חשש של ממש, והוא טבוע בעצם העבירות המיוחסות לעורר.

התוצאה היא כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הערר נדחה.