בש"פ 6419/06 פבל סליבנוב נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) מיום 5.7.06 בב"ש 2673/06, בגדרה נדחה ערר שהוגש כנגד החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט ד' פיש) מיום 2.7.06 בב"ש 3482/06, לפיה ייעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 2047/06.

ב.(1) כנגד העורר ואחד רוסלן אלבייב (להלן רוסלן), הוגש כתב אישום, הכולל חמישה אישומים שונים. האישום הראשון מייחס לרוסלן בלבד עבירות של תקיפה כדי לגנוב לפי סעיף 381(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן החוק) וכן גניבה לפי סעיף 384 לחוק. האישומים השני והשלישי מייחסים לעורר ולרוסלן שתי עבירות של תקיפה כדי לבצע גניבה- עבירה לפי סעיף 381(2) בצירוף סעיף 29 לחוק, וכן שתי עבירות של גניבה - עבירה לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 29 לחוק. האישום הרביעי מייחס לעורר בלבד תקיפה כדי לבצע גניבה- עבירה לפי סעיף 381(2) לחוק וכן גניבה - עבירה לפי סעיף 384 לחוק. האישום החמישי מייחס לעורר ולרוסלן ניסיון התפרצות לדירה- עבירה לפי סעיף 406(א) בצירוף סעיף 25 לחוק. נידרש אך לאישומים המיוחסים לעורר.

(2) לפי המתואר באישום השני, ביום 3.4.06 בסמוך לשעה 10:00 ברחוב חנה סנש בחיפה תקפו רוסלן והעורר את המתלוננת באופן שהעורר משך בחוזקה את תיקה, שהכיל טלפון נייד וכרטיסים ומסמכים בעוד כאשר רוסלן מחזק את ידיו. בהמשך מכרו את מכשיר הטלפון הנייד.

כנטען באישום השלישי, ביום 4.4.06 בסמוך לשעה 16:23 ברחוב יפה נוף בחיפה תקפו רוסלן והעורר את פלונית המתלוננת. נטען, כי רוסלן שימש כתצפיתן ואילו העורר משך את תיקה של המתלוננת, שהכיל כסף, מסמכים וטלפון נייד. בהמשך, כך לפי המתואר, הוחבא התיק במחסן ברחוב ציפורה זייד בחיפה.

האישום הרביעי מתייחס כאמור לעורר בלבד. כמתואר באישום זה, ביום 27.4.06 בסמוך לשעה 09:15 ברחוב חנה סנש בחיפה תקף העורר מתלוננת אחרת וחטף ממנה את תיקה, שהכיל טלפון נייד ומסמכים שונים.

באישום החמישי נטען, כי ביום 17.5.06 בסמוך לשעה 11:00 ניסו רוסלן והעורר להתפרץ לדירה ברחוב רמב"ן בחיפה. נטען, שרוסלן שימש כתצפיתן, ואילו העורר הרים את התריס בסלון הדירה, והניח שתי לבנים על מנת להיכנס לדירה.

(3) במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של רוסלן ושל העורר עד תום ההליכים נגדם (ב"ש 3482/06).

ג.(1) ביום 8.6.06 ניתנה החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופט ד' פיש). באשר לעורר נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ועיקרן בהודאתו של רוסלן, לה מצא בית המשפט חיזוקים שונים בחומר הראיות. בית המשפט הטעים, כי עסקינן במספר עבירות רכוש שמעורב בהן מרכיב של אלימות, ואשר בוצעו במהלך תקופה קצרה יחסית. נקבע, כי המדובר במקרה גבולי בקשר למעצר עד תום ההליכים, והוזמן איפוא תסקיר מעצר.

(2) תסקיר המעצר בעניינו של העורר הוגש ביום 26.6.06. בתסקיר תואר כי העורר, יליד נובמבר 1986, עלה ארצה ב-2000, ונשר מלימודיו התיכוניים בין השאר בשל הצורך לסייע לאמו בפרנסת הבית. העורר עמד להתגייס לצה"ל. לחובתו של העורר רישום פלילי ללא הרשעה בגין עבירות של שוד וסחיטה באיומים משנת 2001. עוד נאמר, כי העורר טוען שנעצר בשל רצונו של רוסלן להפלילו על רקע סכסוך קודם ביניהם. שירות המבחן התקשה להעריך את מידת המסוכנות הנשקפת מהעורר, בהעדר אינדיקציות שמעבר לתיק הפלילי הקודם. באשר לחלופה שהוצעה – מעצר בבית אמו של העורר – נאמר שהאם שוללת בעייתיות בתפקודו של בנה ואינה רואה צורך בפיקוח צמוד לעורר היה וישוחרר למעצר בית. הוצע כי בשעות העדרה של האם תפקח עליו סבתו, אך כיוון שמדובר באישה מבוגרת ומוגבלת בתנועתה, העריך שירות המבחן כי אין המדובר במפקחת מתאימה. בשורה התחתונה לא המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופה של מעצר בית.

(3) בדיון שנערך בבית משפט השלום ביום 2.7.06 הציע בא כוחו של העורר להגביר את אמצעי הפיקוח על ידי הוספת מפקחת נוספת - חברתו של העורר, וכן על ידי איזוק אלקטרוני. חרף הצעה זו ונוכח התסקיר, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר.

(4) כנגד החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה (ב"ש 2673/06). בא כוחו טען להיעדרן של ראיות לכאורה. נטען בין השאר, כי הראיה המרכזית הקושרת את העורר למתואר בכתב האישום היא עדותו של רוסלן, וכי זו רצופה סתירות ופרכות. ועוד, טביעות אצבעותיו של העורר לא נמצאו במחסן בו נמצא הרכוש הגנוב.

בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי את טענותיו של העורר לעניין הראיות לכאורה. נקבע, כי הודעתו של רוסלן קושרת את העורר למעשים המפורטים בכתב האישום. חיזוקים להודעה זו מצא בית המשפט המחוזי ב"מסמך ט"ו", שהוא תמליל של הקלטה סמויה, בה אמר העורר לאדם אחר, כי אם רוסלן סיפר הכל, הוא (העורר) ידאג לכך שרוסלן לא יוכל להעיד במשפט. חיזוק נוסף להודעתו של רוסלן מצא בית המשפט בעובדה, כי בחנות לה נמכרו הטלפונים הניידים הגנובים, נמצא מספר הטלפון של העורר כאחד האמצעים ליצירת קשר. נוכח האמור, ובהיעדר חלופת מעצר ראויה לאיון מסוכנותו של העורר, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים.

ד. (1)

בערר הנוכחי בדיון חזר בא כוחו של העורר על טענותיו בדבר היעדרן של ראיות לכאורה כנגד העורר, ובדבר היעדר חיזוק אובייקטיבי לעדות רוסלן, וכי החיזוקים שמנה בית המשפט המחוזי לאו חיזוקים הם. בהקשר זה פירט בדיון בין השאר, שהעד קריגר לו נמכר רכוש גנוב לא הכיר את העורר. כן הטעים בא כוח העורר, כי שולחו ניהל אורח חיים נורמטיבי עובר למעצרו.

לטענת העורר, נוכח עוצמתן החלשה של הראיות נגדו וכיוון ששירות המבחן לא המליץ לשחררו לחלופת מעצר רק בשל כך שלא נמצאו מפקחים ראויים, יש להורות על שחרורו ממעצר בתנאים מגבילים ותוך שימוש באיזוק אלקטרוני, כמענה הולם להיעדרו של פיקוח אנושי. ולבסוף, נטען כי לא נקבע עדיין מועד הוכחות בתיק.

(2) בא כוח המדינה ציין כי רוסלן אינו מפליל את העורר בלבד אלא אף את עצמו, החיזוקים לשיטתו משמעותיים, ובאשר לחלופה, מעבר לדברי שירות המבחן, יש גם קושי לעת הזאת בצפון באיזוק אלקטרוני בגלל ירידה למקלטים.

ה.לאחר העיון אין בידי להיעתר לערר. העבירות בהן מדובר דומות, והן עבירות רכוש בעלות פן אלים. גם אם לעורר טענות כאלה ואחרות בתחום הראיות, הן מתמקדות בעיקר לא בהיעדרן אלא בעוצמתן. טענה זו עולה מדי פעם כאשר תשתית ראייתית נמצאת אך מתעוררות תמיהות או פירכות. הפסיקה הכירה בחולשת ראיות כחלק מן השיקולים לחלופת מעצר, אך דבר זה יהא במקרים מעטים יחסית, תוך הצטרפות למכלול שיקולים נוסף, כגון חלוף הזמן (ראו בש"פ 3278/98 אלגאווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט – כתארו אז – מצא); בש"פ 3138/05 גיא חסיד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). חוששני כי במקרה דנן, לא על טענות אלה תהא תפארתו של העורר, חרף מאמציו של בא כוחו המלומד. בהינתן הראיות לכאורה וסוג העבירות, קיימת אל נכון עילת המסוכנות. השאלה הרלבנטית היא החלופה.

ו.שירות המבחן למבוגרים, שכדרכו אמון בראש וראשונה על הנושא האנושי-אישי, לא מצא אפשרות להמליץ על חלופה. אכן אין החלופה שהוצעה מאפשרת – על פניה - להפיג את המסוכנות באורח משמעותי, והאיזוק האלקטרוני – אף בתקוה שהמצב הבטחוני ישתפר – יכול רק להצטרף לחלופה ראויה. אמנם, לעולים ארצה זה לא כבר, כמו העורר, אולי אין די אפשרות להציע חלופות, ואיני מקל ראש בכך, אך עלינו לתת דעתנו לבטחון הציבור. אחזור על דברי לבא כוח העורר בדיון, כי על שולחו ומשפחתו לעשות לחיפוש חלופה טובה יותר. אם תוצג חלופה חדשה, היא תיבדק על ידי שירות המבחן ותונח בפני בית משפט השלום. לבסוף, אפנה תשומת לבו של בית משפט השלום, כי נוכח הימצאו של העורר במעצר יש צורך לקבוע מועד להוכחות שלא ירחק.

ז.בכפוף לאמור, לא אוכל להיעתר לערר.