בש"פ 642/97 לוי שרון נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשר לבצע פשע, עשיית עסקה בסם, ייבוא סם והחזקת סם שלא לצריכה עצמית וסחר בסם. העבירות מתייחסות לסם מסוג קוקאין במשקל 6 קילוגרמים. לפי המיוחס לעורר הוא השתייך לרשת שעסקה בייבוא והפצת סמים כשחלקו היה ברכישת הסמים והפצתם בישראל.

בית המשפט המחוזי החליט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ועל כך הוגש ערר זה. טענתו היחידה של בא-כוח העורר בערר היא שאין ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר, ולחילופין, חולשתן של הראיות נגדו מצדיק שיאופשר לו להשתחרר מהמעצר בתנאים מתאימים כפי שיקבע בית המשפט.

2.דין הערר להידחות.

הראיה העיקרית להוכחת האישומים המיוחסים לעורר היתה עדותו של שותף לעבירה, העד גיל עצמון (להלן - גיל). אכן, רק בהודעה שניה שמסר עד זה, בערך כשבוע לאחר הודעה קודמת שלו, הפליל את העורר. אך בנסיבות המקרה ניתן לייחס "איחור" זה בהפללתו של גיל את העורר בפחדו של גיל מהעורר; וכן, יתכן, מתוך שלא היה מוכן בתחילה לסבך את עצמו בעיסקה נוספת של סם בכמות של קילוגרמים, ומטעם זה גם לא סבך את העורר. מכל מקום, האיחור של כשבוע בכבישת העדות נגד העורר אין בו לכאורה, בנסיבות המקרה, להצדיק שלא ליתן לגירסתו של גיל את משקלה המלא. מה גם, שגירסה זו יש בה להפליל את גיל עצמו. יש להזכיר בענין זה, שגיל הודה בעבירות אלה - בהן הפליל את עצמו ואת העורר - ונדון על כך לעונש מאסר.

טענתו של העורר היא שגיל היה מוכן להפלילו בשל שנאמר לגיל שכאילו בעבר נאנסה אשתו על ידי העורר. כששמע על כך, החליט גיל להפלילו על לא עוול בכפו. לטענה לא ניתן לייחס משקל של ממש. מתיק החקירה עולה שאת גירסתו הראשונה, המפלילה את העורר, מסר גיל עוד לפני שאשתו סיפרה לו על מעשה האונס. משנופל מניע זה לגירסתו המפלילה של גיל את העורר לא נמצא מניע על מה ולמה יפליל גיל את העורר, ידידו, על לא עוול בכפו.

3.לגירסתו של גיל נמצאו חיזוקים בהודעות אבי דר ומאיר שואט. גם רון בנטל, חברו של העורר, מחזק בגירסתו את גירסת גיל. בהודעתו מוסר רון כי העורר סיפר לו שגיל מעוניין לייבא ולהפיץ סמים וכי הוא מחפש שותף לענין. הוא גם מתאם את הפגישה בין העורר לגיל במסעדה שבכרם התימנים, תאור התואם את גירסת גיל. גירסתו סותרת את גירסת העורר, על-פיה לא דובר כלל על סמים בפגישות שבינו לבין גיל.

אלה רק חלק מראיות החיזוק. לא אפרט את כולן.

לא התעלמתי מסתירות ותמיהות בין חלקים של גירסותיהם של העדים השונים. אך מסקנתי היא שהתמונה הכוללת מביאה למסקנה שקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר.

הערר נדחה.