בש"פ 6423/00 מדינת ישראל נ. אלמו אבבא

1.לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בת.פ. 5233/99 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לתקופה של תשעים יום החל מיום 22.9.00 או עד למתן פסק דין, הכל לפי המוקדם.

2.המשיב הואשם ביום 22.12.99 בעבירות אינוס בתוך המשפחה ואינוס בנסיבות מחמירות בכך כי אנס את אחייניתו הקטינה (ילידת 1985) לאורך תקופת זמן בעת ששימש אפוטרופסה וכתוצאה מכך הרתה הקטינה וילדה ילד. ביום 2.1.00 הורה בית המשפט על קבלת תסקיר שירות המבחן ובעקבותיו הורה ביום 13.1.00 על שליחת המשיב לבדיקה פסיכיאטרית לצורך בדיקת כשירותו לעמוד לדין ולבצע את העבירות בגינן הואשם. מאז ועד ה17.5.00- נבחן ההיבט הפסיכיאטרי בעוד המשיב שוהה במעצר בתנאי אשפוז בבית חולים אברבנאל ורק במועד זה נקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין והיה אחראי למעשיו.

ביום 16.8.00 הוארך מעצרו של המשיב בהסכמה, אולם עד היום לא נפתחו ישיבות ההוכחות בעניינו.

בא כוח המבקשת הודיע לבית המשפט כי ביום 14.9.00 נקבעו מספר מועדים לישיבות הוכחות וכי ייעשה מאמץ לסיים את המשפט בהקדם.

על רקע מצב דברים זה מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב לתשעים יום נוספים.

3.משך הזמן שחלף מאז הגשת כתב האישום ועד לבקשה זו בלי שהוחל בניהול המשפט לגופו מצביע על התמשכות הליכים מיקדמיים למשפט מעבר לראוי ולסביר. גם אם נדרשת תקופת זמן מסוימת לבדיקת המשיב, קשה לראות הצדקה בהתמשכות הזמן כפי שארע ולכך כי טרם הוחל בבירור ענייני של האישום. מנגד, העבירות בהן מואשם המשיב הן חמורות, ועשויות להצביע על מסוכנותו ולאורך החודשים שחלפו הוא הוחזק בתנאי מעצר בהסכמתו, בלא שהוצעה על ידו חלופת מעצר שנבחנה לגופה.

במסגרת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים משתנה נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הציבור להגנה על בטחונו לבין ערך החירות האישית של הנאשם. אם דרך כלל מושם הדגש על החופש האישי, הרי לאחר עבור תקופת מעצר של תשעה חודשים על אחת כמה וכמה, ובמיוחד כך הדבר כאשר תקופת הזמן שנועדה לניהול המשפט לא מוצתה במלואה.

4.בנסיבות שנוצרו ובהסכמת הצדדים אני מורה כדלקמן:

(א) נכון לעת זו תוארך תקופת מעצרו של המשיב לתקופה של תשעים יום החל מיום 22.9.00 או עד למתן פסק דין, הכל לפי המוקדם.

(ב) אין בהארכת המעצר כאמור כדי למנוע מן המשיב לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר וזאת על מנת שתישקל במסגרת זו אפשרות שחרורו בחלופת מעצר נאותה לאור החודשים שחלפו מאז תחילת מעצרו. לצורך בירור כאמור יוכל בית המשפט המחוזי לשקול להורות על הגשת תסקיר מעצר אשר יניח תשתית עובדתית עדכנית למכלול הנסיבות הרלבנטיות לצורך החלת החלופה.

אין בהגשת בקשה כאמור מטעם המשיב כדי לקשור את התביעה בטיעוניה, בין לענין עצם ההצדקה שבהמשך המעצר ובין לענין טיב החלופה ומידת התאמתה.