פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6426/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
נאסר אל אטרש
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) מיום 23.9.2014 במ"ת 33069-09-14
תאריך הישיבה:
כ"ט באלול התשע"ד
(24.9.2014)
בשם העוררת:
עו"ד אבי וסטרמן
בשם המשיב:
עו"ד מתתיהו סלע
החלטה
א.
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה ) במ"ת 33069-09-14 מיום 23.9.2014, במסגרתה הורה על שחרור המשיב ממעצר בתנאים הבאים:
א.
מעצר בית מלא בישוב תל שבע, תחת פיקוחם של בני הזוג אבו רקייק אחמד וגוזה לסירוגין.
ב.
הפקדה כספית על סך 20,000 ש"ח.
ג.
חתימה על ערבות עצמית בסך 25,000 ש"ח.
ד.
ערבות צד ג', של כל אחד מהערבים, על סך 25,000 ש"ח.
ה.
נאסר על המשיב ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם המתלוננים.
ו.
המשיב יתייצב לדיונים שייקבעו בעניינו בבית המשפט בליווי מי מהערבים.
כתב האישום
ב.
ביום 14.9.2014 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 + סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין; פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 + סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(א) + סעיף 380 + סעיף 379 לחוק העונשין; חבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; והחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.
ג.
על פי עובדות כתב האישום, המשיב ומוחמד אלאטרש (להלן מוחמד ) הם קרובי משפחה. ז.כ. (להלן: ז '), סאבר כרישאת, מ.כ. (להלן: מ '), וריאד כרישאת הם אחים (להלן יכונו בשמם הפרטי וביחד האחים ), ווליד כרישאת (להלן וליד ) הוא בן דודם.
ד.
המשיב, הנאשמים הנוספים בתיק העיקרי, האחים, וליד, ע.א.ר (להלן ע '), וכאמל אלצראיעה (להלן כאמל ) עבדו יחד במפעל בקרית מלאכי. בתאריך 5.8.2014 נתגלע ויכוח בין המשיב לבין וליד. המשיב שהחליט לתקוף את וליד, קשר עם מוחמד ועם 20 עד 40 אנשים אחרים לבצע עבירה מסוג פשע – לתקוף את וליד בעודו בנסיעה ברכב טרנספורטר יחד עם המתלונן, האחים, ע' וכאמל.
ה.
המשיב, מוחמד והאחרים התמקמו על כביש 31 והמתינו בכלי רכב שונים להגעת הטרנספורטר. משהגיע והחנה בקרבת מקום, חסמו המשיב, מוחמד והאחרים את נתיב נסיעתו ויידו אבנים לעברו. מיד לאחר מכן, נכנסו אל הטרנספורטר ותקפו את נוסעי הרכב כאשר בידיהם סכינים, אבנים ואלות ברזל. המשיב פצע את כף ידו של המתלונן בסכין, מוחמד הכהו באבנים, והאחרים הכוהו בראשו באלות. גם יתר רוכבי הטרנספורטר ספגו פציעות וחבלות קשות. המשיב, מוחמד והאחרים נמלטו מהמקום.
הליכי המעצר עד כה
ו.
עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים בבקשה נטען כי בידי העוררת ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב. כן נטען, כי נגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, שכן קיים יסוד סביר לחשש כי יסכן את בטחון הציבור, הנלמד מהתנהגות המשיב באירוע המתואר. כמו כן, קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק, שכן קיים חשש כי שחרורו של המשיב או אי מעצרו יביאו לשיבוש הליכי משפט או להתחמקות מהליכי שפיטה, זאת בשל היעלמות המשיב לחודש ימים מביתו לאחר האירוע, ונסיונו להיחבא בארון ביתו אף כשאותר על ידי השוטרים. עוד נטען, כי למשיב רישום פלילי קודם בגין עבירה של החזקת סכין, ותלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה של שלושה חודשים אשר הושת עליו בת"פ 46040-04-13, לבל יעבור עבירה של החזקת סכין למשך שלוש שנים, החל מיום 11.9.2013. במעשיו הוכיח המשיב את מסוכנותו.
ז.
בהחלטה מיום 23.9.2014, הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב בתנאים שפורטו מעלה. בהיעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה וכן קיומה של עילת מעצר בהסכמה נותר לבית המשפט המחוזי לבחון האם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופה. המשיב עתר לחלופת מעצר בית מלא בישוב תל שבע בביתו של הערב אבו רקייק אחמד, וכן תחת פיקוחו ופיקוח רעייתו הגב' אבו רקייק גוזה; שניהם נחקרו. בית המשפט המחוזי קבע כי בחלופה זו יש כדי לתת מענה הולם לרמת המסוכנות לכאורה שנשקפת מצד המשיב מהטעמים הבאים: ראשית , מדובר בחלופה מרוחקת גיאוגרפית באופן סביר ממקום מגורי המתלוננים הכוללת פיקוח מלא ומתמיד של שני הערבים, אשר הותירו רושם חיובי על בית המשפט. שנית , לבית המשפט הוצג כתב סולחה שנערך בין המשפחות המעורבות (בתיווך נכבדים מן המגזר הבדואי). זאת, בצירוף חלוף הזמן מיום האירוע ללא אירועי אלימות נוספים, תמכו בטענת הסניגור כי ההדורים יושרו. שלישית , שחרורו של מוחמד בגין אותם מעשים לחלופת מעצר ללא תסקיר תמך אף הוא בקידום שחרור המשיב. שכן, לא נמצא הבדל משמעותי בין חלקו של המשיב לבין חלקו של מוחמד במעשים המתוארים. רביעית , בכל האמור יש כדי לצמצם את רמת המסוכנות הלכאורית הנשקפת מהמשיב, ללא צורך בהותרת המשיב במעצר עד לקבלת תסקיר, אשר מטבע הדברים נמשך זמן, והחגים היהודיים והמוסלמיים בפתח.
ח.
בית המשפט המחוזי עיכב את החלטתו ל-24 שעות.
הערר
ט.
לטענת העוררת, שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על שחרור המשיב; מסוכנותו המובהקת לציבור נלמדת מכך שלחובתו הרשעה מחודש ספטמבר 2013 בגינה הוטל עליו מאסר מותנה, נתון אשר דומה כי נעלם מעיני בית המשפט המחוזי. כן, שגה בית המשפט משלא נתן משקל בהחלטתו לעובדה כי המשיב לא אותר משך חודש לאחר האירוע, ואף זקף לזכותו את התנהלותו, בהתחשבו לטובתו בחלוף הזמן מעת האירוע. עוד טוענת העוררת, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא הבחין כנדרש בין עניינו של המשיב לבין עניינו של מוחמד, הבחנה הנדרשת במספר היבטים: המשיב היה היוזם והמוביל של מעשי האלימות הקשים; המעשים שניתן לייחס למשיב באורח ישיר (ולא רק כמבצע בצוותא) קשים וחמורים מאלה הניתן לייחס למוחמד; הרשעתו הקודמת של המשיב; ובריחתו של המשיב מהמשטרה עד שאותר במקום מסתור בביתו. כן טוענת העוררת, כי שגה בית המשפט המחוזי בייחסו משקל מופרז להסכם הסולחה. בהקשר זה מפנה העוררת לאמור בבש"פ 3645/13 נעימה נ' מדינת ישראל (10.6.2013), שם נקבע כי "גם אם אצא מנקודת הנחת קיומה של סולחה כנה ומשמעותית בין הצדדים, עדיין זו לא עמדה במבחן המציאות בתקופה הקצרה שעברה מאז באה לאויר העולם". כן, טוענת העוררת כי התנהלות המשיב מצביעה הן על חשש הימלטות מן הדין והן על הקושי לתת בו את האמון הנדרש לשחרורו לחלופת מעצר.
הדיון
י.
מטעם הפרקליטות הוטעמו המסוכנות וחשש ההימלטות, והודגש כי ההבחנה בין המשיב למוחמד עניינה במיוחד סוג הנשק שבו נעשה שימוש, המשיב בסכין ואילו מוחמד באבנים ומוטות, וכן העבר הפלילי וההימלטות. נטען גם כי המרחק בין מקום החלופה למגורי המשיב אין בו די.
יא.
מטעם המשיב נטען, כי אין הבדל משמעותי בין המשיב למוחמד, כי הסולחה היא ראויה, וכי המרחק הגיאוגרפי סביר, והזמנת תסקיר, בשל העומס בשירות המבחן בדרום, תאריך מאד את ההליך, ומדובר במפקח טוב וראוי.
הכרעה
יב.
עיינתי בכתב האישום, בהחלטת בית המשפט קמא ובשאר החומר שבתיק. אין מחלוקת כי הפרשה מגלה מסוכנות ממשית. תהיתי כשלעצמי מדוע הוגש כתב האישום נגד מוחמד בבית משפט השלום ואילו התיק דנא הוגש בבית המשפט המחוזי, וההסבר שניתן על-ידי הפרקליטות קשור במועד המעצר ובעבירות שיוחסו; הדבר אומר לטעמי דרשני. ועם זאת, יש צדק בטענת הפרקליטות כי קיימים הבדלים בין המשיב למוחמד; זאת, הן בעוצמת האישומים בהשוואה בין כתבי האישום של המשיב ומוחמד, הן בשאלת ההימלטות והן במאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד המשיב. על כן, גם אם לא הוזמן תסקיר לגבי מוחמד, יש מקום להזמינו לגבי המשיב.
יג.
לטעמי, תסקיר המציג בפני בית המשפט את תמונת עולמו של האדם שלפניו חשוב, ולא בכדי עיצב אותו המחוקק בסעיף 21א לחוק המעצרים; זו דעתי הן כאשר הנאשם הוא הצד המבקש או העורר, והן כאשר המדינה היא המבקשת או העוררת. במקרה דנא, בלא פגיעה חלילה בכבוד המפקחים שנחקרו, השאלה איננה המפקחים אלא המשיב עצמו – מה טיבו של מי שתלוי ועמד נגדו מאסר על תנאי, גם אם בעבירה שאיננה ברום העבירות; מה טיבו של מי שלפי ראיות לכאורה אלא באופן בוטל באירוע חמור מסוגו של המתואר בכתב האישום, ונמלט אחר כך מן המשטרה. זאת, כדי שבית המשפט יוכל לשקול את הרכיבים השונים במלואם בטרם הכרעה. עניין הסולחה, הראוי כשלעצמו, מצדיק גם זמן לבחינת הצלחתו (ראו האסמכתות הנזכרת מעלה, פסקה יא).
יד.
התסקיר יונח תוך 21 יום לפני בית המשפט המחוזי, והוא ישקול כטוב בעיניו. עד להחלטה נוספת יישאר המשיב במעצר.
ניתנה היום, כ"ט באלול התשע"ד (24.9.2014).
ש ו פ ט