בש"פ 6436/01 ריאד כנאענה נ. מדינת ישראל

בין המתלוננים לבין בנו הקטין של העורר נתגלעה מחלוקת והתפתחו חילופי דברים. סמוך לאחר מכן, כך נטען בכתב האישום, הגיע העורר למקום בו היו מצויים המתלוננים, כשהוא נושא עמו אקדח, והחל לגדף את המתלוננים. אחד מהם ניסה ליטול את האקדח מידי העורר, כן נטען באישום, ובמהלך המאבק ביניהם היכה אותו המתלונן בחזהו באמצעות האקדח. לאחר מכן, כך על פי כתב האישום, התרחק העורר מעט מן המתלוננים, וירה לעברם מספר יריות מאקדחו. הוא הובא לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב באשמת גרימת חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה סתם, עבירות בנשק ויריות באזור מגורים.

בית המשפט המחוזי מצא כי מצויות ראיות לכאורה להאשמות המיוחסות לעורר, וכי נתקיימה עילת מעצר. כיוון שכך הורה על מעצרו עד תום משפטו.

כנגד החלטה זו מופנה הערר.

העורר טוען, כי אין די בראיות המצויות בידי התביעה כדי להצביע על אשמתו, כי העדויות באו מפי אנשי פלג יריב במשפחתו של העורר, וכי העדות של העד הנוסף, "הניטראלי" - אין בה די. מכל מקום, כך סבור העורר, היה מקום לבחון את האפשרות לבחור בחלופה אחרת, חלף המעצר.

המשיבה מתנגדת לקבלת הערר. היא מצביעה על העדויות המצויות בידיה, ובכלל זה ממצאים אובייקטיביים המלמדים על אשמתו של העורר, והיא סבורה כי יש להותיר בעינה את החלטת בית המשפט המחוזי.

התנהגות העורר מלמדת על מסוכנותו, וקיימות ראיות לכאורה למעשיו. הוא הכה בכת האקדח את אחד המתלוננים, וירה לעבר כולם כדורים חיים. בנסיבות אלה, עומדת בעינה החזקה בדבר מסוכנותו של העורר, במיוחד נוכח העובדה, שהעורר לא מסר את האקדח לידי השלטונות עד עצם היום הזה.

התוצאה היא שלא שוכנעתי כי קיימת עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.