בש"פ 6447/09 יפרוש בן טיטו נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל), אשר דחתה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ע' קוטון), שלפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים. על-פי כתב האישום, בתאריך 29.4.2009 סמוך לשעה 14:00, התקשר העורר לחמותו לשעבר (להלן: המתלוננת ). במהלך השיחה איים העורר על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בחייה וברכושה של בתה שהינה אשתו לשעבר. נטען כי העורר אמר למתלוננת כי יגיע אליה עם גרזן, יפרוץ את דלת הבית ויכנס פנימה, בכוונה להפחידה.

3.

בקשה שהגישה המבקשת למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, התקבלה על ידי בית משפט השלום. יצוין כי בפני בית המשפט עמדו מסקנותיה של חוות דעת פסיכיאטרית מיום 27.10.2008 מתיק אחר הקשור לעורר, שלפיה העורר יכול להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור, והוא אחראי למעשיו. הצעת המשיבה להפנות את העורר לבדיקה פסיכיאטרית נדחתה על ידי בית המשפט, נוכח סירובו של העורר לבדיקה והתרשמותו של בית המשפט כי לא חל שינוי ממשי במצבו הנפשי של העורר מעת מתן חוות הדעת האמורה.

בא-כוחו של העורר דאז לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית ובית המשפט, אשר עיין למעלה מן הצורך בתיק החקירה, קבע כי אכן קיימת תשתית ראייתית. בנוסף, קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר, מפני שלחובת העורר עבר פלילי מכביד ביותר, כאשר בתה של המתלוננת (גרושתו של העורר) הייתה לא אחת הקורבן של עבירות האלימות בהן הורשע. בית המשפט נתן משקל לטענת העורר כי העבירות האחרונות שבוצעו על ידו נעברו בשנת 2004, וכי נמצא כמי שאינו כשיר לעמוד לדין. אולם נקבע, כי נוכח הקשיים שהיו באיתורו של העורר לצרכי המשפט, קיים חשש מהתחמקות מהליכי שפיטה. בית משפט השלום קבע כי יש מקום לבחון אפשרות שחרור לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא ומוחלט, אולם הצעת בא-כוחו של העורר לשחרר את העורר בתנאים מגבילים בערבותו של רב, אשר לא התייצב כלל לדיון, אינה מספיקה על מנת לאיין את מסוכנותו של העורר.

4.

העורר הגיש ערר לבית המשפט המחוזי, במסגרתו נשמע גם הרב משולם, אותו הציע העורר כמפקח. יצוין כי במהלך הדיון, קיבל בית המשפט את רצונו של העורר וקבע כי אין מקום למנות סנגור מהסנגוריה הציבורית, על אף בקשת המשיבה. בית המשפט המחוזי דחה את הערר וקבע כי אין ספק שהרב משולם אינו יכול להשגיח על העורר במשך כל שעות היממה, באופן שירגיע את החשש לשלומן של המתלוננת ושל בתה הנובע מהתנהגותו של העורר ומעברו המכביד. על כן נקבע כי כל עוד לא מוצעת חלופת מעצר הכוללת פיקוח, שהינה חלופה "ממשית, מרסנת ומציבת גבולות ברורים", לא ניתן לשחרר את העורר. מכאן הערר דנן.

5.

בערר שהוגש על-ידי העורר - שאינו מיוצג - לבית משפט זה, ואורכו שורות בודדות, גרס העורר כי אין מקום לעצרו עד תום ההליכים על-פי עדות אחת בלבד, שעניינה איום טלפוני. בדיון שנערך בפניי, כאמור ללא ייצוג סנגור, פירט העורר את נסיבות חייו. העורר הכחיש כי ביצע את המעשים המיוחסים לו, והביע את רצונו להשתחרר מן המעצר. העורר הלין על שמונעים ממנו לפגוש את ילדיו. בנוסף, העריך העורר כי הרב משולם לא הופיע לדיון כיוון שהוסת נגד העורר. לשאלתי, השיב העורר כי הוא מעוניין בייצוג.

6.

בדיון, הצביעה המשיבה על מסוכנותו של העורר, הנלמדת מעברו הפלילי הכולל עבירות של הטרדה, הפרעה לשוטר ועבירות אלימות. המשיבה הביעה את נכונותה לשקול חלופת מעצר עבור העורר, אך גרסה כי לא הוצעה כל חלופה ממשית ועל כן אין מנוס ממעצר. המשיבה עדכנה כי הדיון בעניינו של העורר נקבע ליום 17.9.09, והוא כולל שישה עדים בלבד.

7.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל במובן זה שייערך תסקיר מבחן לעורר, לצורך בחינת חלופות מעצר.

עבירת האיומים המיוחסת לעורר מלמדת על מסוכנות בלתי מבוטלת, וזאת ביתר שאת נוכח עברו הפלילי המכביד. לפיכך קיים יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את ביטחונן ושלומן של המתלוננת ושל אשתו לשעבר, ולכן קיימת עילה לעצרו עד תום ההליכים נגדו (ראו: סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) 21 התשנ"ו - 1996). יחד עם זאת, סבורני כי יש מקום לבחון את האפשרות לאיין את מסוכנותו של העורר על ידי איתור חלופת מעצר ראויה, אשר תקהה את החשש לביטחונן של המתלוננת ובני משפחתה בפרט ואת שלום הציבור בכלל בצורה הולמת. אף המשיבה הביעה הסכמתה לבחינת חלופות מעצר בעניינו של העורר, אולם ניכר כי העורר מתקשה להציע חלופות מעצר ראויות. לפיכך, אני מורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מבחן ולהציע, ככל שניתן, חלופות מעצר מתאימות. התסקיר יוגש לבית המשפט המחוזי לא יאוחר מיום 27.8.2009, ובית המשפט יחליט בעניין לפי שיקול דעתו.

נוכח התרשמותי מן העורר, אני מורה על מינוי של סנגור מן הסנגוריה הציבורית לייצוג העורר בהליכים נגדו.