בש"פ 6451/06 פלוני נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופטת ד"ר ע' קפלן הגלר) מיום 17.7.06 בב"ש 92202/06, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום ברחובות (השופט ג' ברק) מיום 8.6.06 בב"ש 2259/06, שבה נדחתה בקשת העורר לשינוי בתנאי שחרורו.

ב.(1) כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום ברחובות (ת"פ 1733/05). כתב האישום מייחס לעורר ארבע עבירות של תקיפת בת זוג לפי סעיף 379 לחוק העונשין בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן החוק). כן הואשם העורר בעבירה אחת של איומים לפי סעיף 192 לחוק.

(2) בכתב האישום נטען, כי בתקופה שבין אפריל ליוני 2006 תקף העורר את אשתו בשלוש הזדמנויות שונות. כעולה מכתב האישום, הרקע לתקיפות הוא ויכוחים בין העורר לאשתו בדבר טעינת מכשיר פלאפון, בדבר דרישת האישה מהעורר כי יעבור בדיקה לגילוי נגיף איידס ובדבר נהיגה ברכבם המשותף. כן נטען, כי במקרה אחר תקף העורר את אשתו לאחר שסירבה לקיים עימו יחסי מין. עוד נטען, כי באחת הפעמים איים העורר על אשתו, כי אם תתלונן נגדו במשטרה "אני יעשה (כך!) אותך נכה או אוציא לך את העיניים".

(3) בד בבד הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (ב"ש 2378/05). בהחלטת בית משפט השלום מיום 21.6.05 נקבע, כי העורר ישהה במעצר עד להחלטה אחרת. כן הורה בית המשפט על הכנת תסקיר. בתסקיר מיום 3.7.05 נאמר, כי החלופה המוצעת על ידי העורר – מעצר בית בבית אמו – היא חלופה סבירה שיש לקבלה, ועל כן המליץ שירות המבחן על שחרור העורר בחלופה הנזכרת והעמדתו לפיקוח מעצר של שירות המבחן. כן הומלץ לאפשר לעורר לצאת לעבודה.

בהחלטה מיום 4.7.05 דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בתום הדיון העלה בא כוח העורר חלופה נוספת – מעצר בית בבית דודתו של העורר בנתניה. בית המשפט הורה לשירות המבחן לבדוק חלופה זו.

בעקבות תסקיר מיום 10.7.05 שוחרר העורר בהחלטה מיום 12.7.05 למעצר בית מלא בבית דודתו בקרית אתא. כן חויבו שתי דודותיו של העורר לחתום על ערבות בסך 5,000 ₪, ואילו העורר חויב לחתום על התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪ ולהפקיד 1,500 ₪ במזומן. כן נאסר על העורר ליצור קשר עם אשתו או להתקרב אליה, וכן הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.

(4) בהמשך העלה בא כוח העורר חלופה שעניינה שחרור העורר למעצר בית בבית דודתו בנתניה, וכן בקשת העורר לצאת לעבודה כנהג אוטובוס בחברת "דן", בה הוא עובד החל משנת 1999. בהחלטה מיום 7.8.05 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ז' כספי) על החזרת הדיון לבית משפט השלום וכן על הכנת תסקיר משלים, כדי לבחון את המלצת שירות המבחן לאפשר לו לצאת לעבודה. בתסקיר מיום 21.8.05 הומלץ לקבל את החלופה המוצעת.

(5) בדיון בפני בית משפט השלום (ב"ש 2434/05) הסכימו באי כוח העורר והמשיבה, כי העורר ישהה בתנאי מעצר בית מלא בבית דודתו בנתניה. כן הוסכם, כי העורר ישתלב במסגרת טיפולית כפי שיורה שירות המבחן. בהחלטה מיום 22.8.05 (השופטת ש' רפאלי) הורה בית המשפט, כי העורר יוכל לצאת לעבודה אך רק בקוי אוטובוס הנוסעים צפונה מתל אביב. עוד נקבע, כי בשעות בהן אין העורר נוהג במסגרת עבודתו, ישהה במעצר בית.

(6) ביום 14.5.06 הגיש העורר בקשה לשינוי תנאי השחרור (ב"ש 2259/06). בבקשה נטען, כי נוכח העובדה שממועד ההחלטה בדבר שחרורו בתנאים חלף זמן רב, במהלכו הוכיח העורר כי אפשר ליתן בו אמון ולא פגע במתלוננת, יש להורות על ביטול מעצר הבית ולקבוע תחתיו תנאי של הרחקה. בהחלטה מיום 23.5.06 הורה בית המשפט על הכנת תסקיר נוסף בעניינו של העורר.

(7) בתסקיר מיום 7.6.06 המליץ שירות המבחן לבטל את מעצר הבית ולאפשר לעורר להתגורר בבית אמו בקרית עקרון. כן הומלץ על הטלת איסור על העורר ליצור קשר עם אשתו וכן על צו הרחקה מהאשה. ועל העמדת העורר בפיקוח של שירות המבחן.

(8) בהחלטה מיום 8.6.06 (השופט ג' ברק) נאמר, כי מתסקיר שירות המבחן עולה, כי אשת העורר עדיין מתמודדת עם חששות בגין האירועים בהם הואשם העורר. חשש זה אף עולה ממכתב מיום 7.6.06 ששלחה האישה לבית המשפט, בו ביקשה להרחיק את העורר מאזור מגוריה ומאזור עבודתה. נוכח זאת ונוכח חומרת העבירות והמעשים המיוחסים לעורר, דחה בית המשפט את בקשתו.

(9) כנגד ההחלטה האמורה הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (ב"ש 92202/06). בהחלטה מיום 17.7.06 נדחה הערר. צוין, כי "לא בלב קל נדחה הערר", ונקבע, כי אם יבקש העורר יוכל לתאם עם הפרקליטות יציאה בערבות, וכן יוכל לבקש הקדמת דיון הואיל והמשך משפטו קבוע למארס 2007. החלטה זו היא נשוא הערר הנוכחי.

ג.בערר נטען, כי לאחר שהעורר הוכיח במעשיו שניתן לתת בו אמון, יש להורות על ביטול מעצר הבית, לאפשר לעורר לגור בבית אמו, בתנאי של הרחקה. באשר למכתב האשה צוין, כי אף ממנו אין עולה בקשה להותרת העורר במעצר בית, כי אם הרחקתו מהעיר רחובות, דבר העולה בקנה אחד עם בקשת העורר.

ד.בא כוח העורר הוסיף בדיון, כי משפתחו בני הזוג בהליכי גירושין וישנה השלמה עם הפרידה, פחתה המסוכנות ויש מקום לאפשר לעורר את המבוקש. באת כוח המדינה סברה כי מקום מגוריה של האם – קרית עקרון – סמוך לרחובות ואין צורך ליטול סיכון, ואולי השקט עד כה נובע מן המרחק. לא עלה בידי להביא את הצדדים לידי הסכמה.

ה.בשקלול, לאחר שלא נמסר על תלונות בדבר הפרת מעצר הבית (למעט עבודה) המתקיים מזה שנה, סבורני כי אכן יש מקום לשנות בנסיבות את תנאי החלופה. שירות המבחן, בתסקיר קצינת המבחן גב' קרן אשכנזי-אלקיים מיום 7.6.06, המליץ - כאמור - לאחר שיחה עם רעיית העורר, לאפשר ביטול מעצר הבית תוך איסור יצירת קשר עמה ותוך הרחקה מאיזור מגוריה. הומלץ אף על מגורים בבית האם בקרית עקרון. במכתב רעיית העורר אל בית משפט השלום מיום 7.6.06 נתבקש "להורות למשטרה ולהוציא צו הרחקה לבעלי מאיזור רחובות ומאיזור עבודתי .... אני מאוד מאוד פוחדת ומבקשת שוב ושוב לצו הרחקה רק מאיזור רחובות. הוא יכול להגיע להוריו בקרית עקרון דרך רמלה או גדרה" (במכתב נמסר כי נאמר לה, שאם תבקש צו הרחקה "זה יגרום לבעלי לעשות דברים בלתי נשלטים והפיכים ... הכתובת כתובה על הקיר"). בקשתה של הרעיה היא איפוא להרחקה מרחובות ומאיזור עבודתה, ללא התנגדות לביקור אצל הוריו בתנאי שהדבר לא ייעשה דרך רחובות.

ו.ההחלטה היא, כי החל מ-1.9.06 יוכל העורר לעבור למקום מגורים שאינו מדרום לתל-אביב, וימשיך בעבודתו אך בקוים שמצפון לתל-אביב. ייאסר על העורר להיכנס לעיר רחובות בכל צורה שהיא (למעט דיון בבית המשפט שאליו יגיע ומייד לאחריו יעזוב את העיר), והאמור חל גם על מעבר בעיר. אינני יודע היכן מקום עבודתה של רעיית העורר, אך ההרחקה תחול גם ברדיוס של קילומטר ממקום זה. אם ירצה לבקר את אמו יעשה כך שלא תוך מעבר ברחובות. העורר יגדיל את ההפקדה מ-1,500 ₪ ל-7,500 ₪ ואת ההתחייבות העצמית ל-25,000 ₪, וכן יחתמו שני ערבים (היכולים להיות הערבות הקודמות) על התחייבות בסך 5,000 ₪ כל אחד. יימשך האיסור המוטל על העורר ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת כולל בטלפון, וכן עיכוב היציאה מן הארץ. פיקוח המעצר יוארך בשישה חודשים נוספים מסיום המועד הנוכחי ב-7.12.06. העורר מוזהר, כי עליו לעמוד בכל התנאים האמורים וכי הפרתם עלולה לגרור תוצאות. ולבסוף, בא כוח העורר יפנה לבית המשפט להקדמת מועד הדיון בתיק העיקרי.

ז.באת כוח המדינה תדאג כי יימסר לרעיית העורר באמצעות שירות המבחן השינוי בתנאים לפי האמור, וזאת בתוך עשרת הימים הקרובים (ראו גם סעיף 8(ג)(1) לחוק זכויות נפגעי עבירה תשס"א-2001 וסעיף 4 לתוספת השנייה).