בש"פ 6452/05 מיישריף אבו הוידי נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגן הנשיא י' טימור), לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.כנגד העורר, יליד 1985, הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בגין קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, שינוי זהות רכב והסתייעות ברכב לביצוע פשע (ת"פ 8152/05). על פי כתב האישום, ביום 28.2.05 סמוך לשעה 08:35, נסע העורר במכונית טויוטה עם אחרים שהיו שותפיו לקשר, מאחורי רכב מסחרי של חברת "האחים בוקובזה", העוסקת בהפצת סיגריות בין בתי עסק שונים ברחבי הנגב, וזאת לאחר שתכננו לשדוד את הרכב על תכולתו. ברכב היה מטען סגריות בשווי של 70,000 עד 80,000 ₪. לשם כך, הצטיידו העורר והאחרים בכובעי גרב, והורידו את לוחיות הרישוי של רכבם. כשעמד נהג הרכב המסחרי ברמזור ב"צומת שרה", יצאו העורר ושניים נוספים ממכוניתם בריצה כשהם רעולי פנים, פתחו את דלת הנהג ברכב המסחרי, ומשכו אותו בכוח החוצה תוך שהם מאיימים עליו כי יצא מהרכב אחרת יהרגו אותו, ואחזו בידיהם חפץ הנחזה כסכין. מייד לאחר מכן, נכנס העורר למושב הנהג ברכב המסחרי ונסע מהמקום. רכב הטיוטה עם שותפים אחרים לעבירה נמלט גם הוא מהמקום. הרכב המסחרי אותר זמן קצר לאחר מכן, ללא מטען הסיגריות.

3.עם הגשת כתב האישום נתבקש בית המשפט להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים על יסוד עילה של מסוכנות המתבטאת בנכונות לבצע שוד שתוכנן בקור רוח, באמצע היום ובצומת סואן, למטרות בצע כסף בלבד, ובעילה של חשש לשיבוש הליכי משפט, לאור כך ששותפיו של העורר לעבירות לא נעצרו וזהותם אינה ידועה. ב"כ העורר הודה כי קימות ראיות לכאורה כנגד העורר, ומיקד את טיעונו בחלופת מעצר. לאחר הגשת תסקיר מעצר, קבע בית המשפט כי נוכח קיומן של עילות מעצר סטטוטוריות, לא שוכנע כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה, וזאת נוכח חומרת העבירה שהתבצעה בחבורה, ומשקל הראיות המצביעות על המעורבות בה, והזלזול כלפי החוק המשתקף בנסיבות ביצוע העבירות. הוא עמד אף על היעדר שיתוף הפעולה של העורר עם הרשויות, הן בחקירתו בה נמנע מלמסור מידע אודות שותפיו או אודות הרכוש שנגנב, והן לאור אי שיתוף הפעולה שאפיין את תגובותיו כלפי שירות המבחן שבא עמו בדברים. הוא ציין אף את מעורבותו של העורר באישום לפי פקודת הסמים המסוכנים, אשר היה תלוי ועומד כנגדו בעת ביצוע העבירה. לפיכך, הורה על מעצרו.

4.מכאן הערר שלפנינו, בגדרו טוען ב"כ העורר כי חלקו של מרשו בארועי העבירות לא היה דומיננטי וכי לא היתה כרוכה במעשיו אלימות כלפי המתלונן. הוא מצביע על נסיבותיו האישיות של העורר, ובכללן גילו הצעיר (19) והיעדר הרשעות קודמות. הוא מלין על כי לא התקבלה המלצת שירות המבחן, אשר המליץ בסופו של דבר על חלופת מעצר, והתרשם כי בכוחה של זו להציב גבולות לעורר ולנטרל את מסוכנותו. לטענתו, החלופה שהוצעה היא ראויה והולמת, ולפיכך על פי ההלכות המקובלות ביחס לעברייני רכוש בגיל צעיר ובהיעדר עבר פלילי כבד, היה ראוי להורות על שחרור בתנאים מגבילים, בהתאם להמלצת שירות המבחן.

המדינה מתנגדת לשחרור העורר בחלופת מעצר. לדבריה, מדובר בעבירה מתוכננת מראש שבוצעה בחבורה תוך בחירת קרבן מראש, טשטוש זהות השודדים והרכב בו השתמשו. העורר לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, לא סיפק לגורמי החקירה מידע על שותפיו, וקיים חשש משיבוש הליכים בנסיבות מקרה זה.

5.המדובר בעבירת שוד חמורה שבוצעה בחבורה, פרי תכנון מוקדם מדוקדק, אשר הביאה לשדידתו של המתלונן, וגניבת רכוש בשווי רב. רק העורר מכל חבורת העבריינים אותר, והוא לא מסר כל מידע על שותפיו לעבירה שלא זוהו ולא אותרו עד כה.

כעולה מהחלטת בית משפט קמא, אין זה האישום היחידי התלוי כנגד העורר, שכן תלוי נגדו תיק מב"ד בשל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים שבוצעה בזמן האחרון. תסקיר שירות המבחן מיום 9.6.05 עמד על חשש ממסוכנותו של העורר, והתקשה להעריך את היקפה של מסוכנותו נוכח חוסר שיתוף פעולה של העורר עם הגורם המקצועי שבחן את עניינו.

בתסקיר השני מיום 23.6.05 הסביר שירות המבחן כי בני משפחה קרובים לעורר – האם והאח סלאח לא נענו בתחילה להזמנה קודמת של השירות לשמש חלופה כי סברו שיתכן שמעצר ממושך יהווה גורם מרתיע ומציב גבולות עבור העורר, אולם לאחר מכן חזרו בהם והסכימו לשמש מפקחים בחלופת מעצר אשר הרשימה את שירות המבחן כחלופה רצינית ואחראית. עם זאת, גם כך, נמנע שירות המבחן מלקחת אחריות להמלצה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, והותיר ענין זה לשיקול דעת בית המשפט.

במאזן השיקולים, ולאחר התלבטות לא מעטה, באתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מהותרת החלטת בית משפט קמא על כנה, שמשמעותה היא מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. שילוב הנתונים בדבר אופיה החמור והמסוכן של עבירת השוד בחבורה בה היה מעורב, חוסר שיתוף הפעולה של העורר עם רשויות החקירה ושירות המבחן, העובדה כי מעורבים אחרים לא אותרו ומסתובבים חופשי וקים חשש של ממש משיבוש מהלכי החקירה ביחס אליהם באם ישוחרר העורר, וקיומו של אישום נוסף כנגד העורר בעבירת סמים - כל אלה בהצטברותם מטים את הכף לעבר השארת העורר במעצר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.