בש"פ 6453/02 איימן בן גומעה גורבאן נ. מדינת ישראל

1.כתב האישום מייחס לעורר ארבע עבירות על הצתה וכן עבירות של שידול להצתה, יריות באיזור מגורים, סחר בסמים מסוכנים והדחת קטין לשימוש בסמים מסוכנים. על פי האמור בכתב האישום, בחודש ינואר 2002, ובשלושה מועדים בחודש מאי 2002, נטל הנאשם חלק בביצוע עבירות של הצתה. הוא פנה לאחרים והציע להם להצית כלי רכב וכן חנות, ובתמורה נתן בידם כספים וסיפק להם סם מסוכן מסוג קוקאין.

ביום 7.1.2002 הוצתו שני כלי רכב על ידי אחר לאחר שהעורר יזם את המעשה. ביום 6.5.2002, כך נכתב בכתב האישום, הצית העורר, יחד עם אדם נוסף, רכב אחר; ביום 12.5.2002 שיגר אחר כדי להצית כלי רכב. השלוח נעזר באדם שלישי והשניים הציתו משאית וטרקטור של אחר. בה בעת הגיע העורר לביתו של הבעלים של כלי הרכב האלה וירה באקדחו שתי יריות באוויר. יומיים לאחר מכן, הציע העורר לאחר מאה שקלים וארבע מנות סם מסוג קוקאין, על מנת שיצית חנות של אחרים בכפר מגוריו. השלוח יחד עם אחרים פרץ לחנות והחנות הוצתה. על פי הנטען בכתב האישום עמד העורר כל אותה עת בקרבת מקום וסיפק חומרי דליקה למציתים.

ביום 27.5.2002, כך נכתב בכתב האישום, וקודם לכן בארבע הזדמנויות שונות לפחות, סיפק העורר סם מסוכן מסוג קנאבוס לקטינה.

2.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט נעתר לבקשה, קבע כי קיימות ראיות לכאורה לאשמות המיוחסות לעורר, כי נתקיימה עילה למעצרו וכי בשל היותו יוזם העבירות והמוח המתכנן, לא יהיה די בחלופת מעצר, אפילו יהיה כלול בה איסור לצאת מן הבית, כדי להפיג את מסוכנותו.

כנגד החלטה זו מופנה הערר, כשעיקר טענותיו של העורר מופנות כנגד הקביעה בדבר קיומה של תשתית מספקת בחומר הראיות, כנדרש בשלב זה של הדיון. בא כוח העורר הדגיש, כי שני העדים המרכזיים הקושרים את העורר למעשי ההצתה הם צרכני סמים וכי עדותם מלאה סתירות. הוא גם סבור, שניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות בחירה בחלופה אחרת.

3.אכן, בחלקים מסוימים של העדויות, שבאו מפי שני שלוחיו של העורר, מצויה אי התאמה, אולם המשותף לכל העדויות הוא העובדה שמבצעי מעשי ההצתה מצביעים על העורר כמי ששידלם לבצע את העבירות וכמי שנתן בידם תמורה, בין בכסף ובין בהספקת סם מסוכן. שני העדים גם מספרים על כך כי העורר עשה שימוש בנשק באחת ההזדמנויות. בעדויות אלה יש כדי לשמש תשתית ראייתית, לכאורה, העומדת לחובתו של העורר.

מעשי ההצתה הם מעשים חמורים. העובדה שהם חזרו ונשנו אך מעידה על המסוכנות הרבה של מבצעיהם ויש בה כדי להקים עילת מעצר. עילת נוספת למעצר קמה בשל העבירה האחרת המיוחסת לעורר - עבירה של הדחה לשימוש בסמים. לעורר שתי הרשעות קודמות הנגועות באלימות וכפי שציין בית המשפט המחוזי, לא ניתן, בשל נסיבות העבירה, ובשל חלקו של העורר בביצוע העבירות, על פי המיוחס לו, להפיג את המסוכנות בדרך של חלופת מעצר שתכלול איסור לצאת מן הבית.

אשר על כן נדחה הערר.