בש"פ 6456/97 מדינת ישראל נ. בוריס אזרייב

המשיב הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עשיית עסקה בסם מסוכן ונסיון לייבא סם מסוכן, והכל בקשר לנסיון לייבוא מתורכיה לישראל סם מסוג הרואין במשקל של 10 ק"ג לערך.

בא-כוח המשיב הסכים בבית המשפט המחוזי כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב וכתוצאה הסכים גם למעצר המשיב עד תום ההליכים. המשיב נתון במעצר מאז ועד היום, תקופה של שנה. כיוון שטרם הוכרע דינו של המשיב בבית המשפט המחוזי, מבקשת המדינה להאריך את תקופת המעצר של המשיב בחודשיים או עד למתן פסק הדין במשפטו.

כפי שהתברר משפטו של המשיב בבית המשפט המחוזי התנהל באופן תקין. אין כל טענה נגד צד מן הצדדים כי ניהל את המשפט באופן שהאריך אותו שלא לצורך. שמיעת העדויות הסתיימה כבר בחודש מאי 1997 וסיכומי הצדדים הוגשו בחודש יולי 1997. מאז ממתינים הצדדים להכרעת הדין.

המשיב מתנגד להארכת מעצרו. לדבריו הוא נתון במעצר בתנאים קשים; מבחינתו אין הצדקה לזמן שחלף מאז הוגשו הסיכומים בעודו נתון במעצר; אין חשש שיימלט מן הדין; ולפיכך, הוא טוען, ראוי לשחרר אותו כבר עכשיו מן המעצר.

המדינה, המבקשת את הארכת המעצר, מתנגדת לשחרור המשיב הן בשל חומרת העבירה המיוחסת לו והן בשל החשש מפני ביצוע עבירות נוספות על ידו ובעיקר בשל החשש שיימלט מן הדין.

אכן, בא-כוח המדינה לא ידע להסביר את פשר העיכוב במתן הכרעת הדין, אך ככל הידוע היא אמורה להינתן בקרוב, ולכן במאזן השיקולים הכף נוטה להארכת המעצר.

אני סבור שבא-כוח המדינה צודק. אכן, יש להצטער על העיכוב בהכרעת הדין אפילו אם הוא נובע מעומס עבודה כבד. עם זאת, מצד אחד מדובר בעבירה חמורה ביותר, ומצד שני מדובר, ככל הנראה, בהארכת המעצר לתקופה קצרה בלבד, עד למתן הכרעת הדין. בנסיבות אלה אני מחליט להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את מעצר המשיב לתקופה של חודשיים. אני מקווה שפסק הדין במשפטו של המשיב יינתן תוך תקופה זאת. אם לא, צריך יהיה לשקול בכובד ראש אם יהיה זה מוצדק להאריך את המעצר פעם נוספת.

אני מחליט, לפיכך, להאריך את מעצרו של המשיב לתקופה של חודשיים, מיום 10.11.97, או עד למתן פסק הדין במשפטו (תפ"ח 332/96), לפי המועד המוקדם יותר.