בש"פ 6459/99 סלים אבו רטיוש ו- 50 אח' נ. מינהל מקרקעי ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש אלול התשס"ו (ספטמבר 2006), הענקנו לעותרים ארכה כדי שיטכסו עצה ויחליטו איזו מבין שתי החלופות שהוצעו ליישבם, מהווה בעיניהם פתרון מועדף. בעקבות פגישה שקיימו הצדדים בתחילת חודש אוקטובר 2006, הודיעו העותרים כי החלופה אותה הם מעדיפים היא יישובם בחלקה 114, המצויה בשטחה של התכנית שעל הפקדתה החליטה הוועדה המחוזית. הודעה זו של העותרים התבססה על הצהרת המשיבים לפיה יוקצו באותה חלקה כ-45 מגרשים לבנייה, ששטח כל אחד מהם הוא כ-800 מ"ר, בממוצע.

שנים רבות עמדה עתירה זו על שולחנו של בית המשפט. עתה, משהגיעו הצדדים לפתרון מוסכם על דעת הכל, אנו סבורים כי העתירה מיצתה עצמה עד תום, וכל אשר ניתן לקוות הוא כי השלמתם של הליכי התכנון יסתיים במהרה לשביעות רצון הכל. בא-כח העותרים ביקש כי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים יעוגנו בפסק-דין, אולם לא ראינו מקום לעשות זאת, הואיל וחזקה על המשיבים כי יפעלו ברוח הודעותיהם לבית המשפט, ובמיוחד זו מיום א' בכסלו התשס"ז (22.11.2006).

אשר על כן, אנו מחליטים לדחות את העתירה.

אין צו להוצאות.