בש"פ 6463/03 מדינת ישראל נ. אהרון ביטון

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא י' אברמוביץ'), שניתנה ביום 29.12.02 בתיק ב"ש 3440/02, לפיה שוחרר המשיב למעצר-בית מחוץ למקום מגוריו בצפת. ביום 14.7.03 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב והורה על מעצר בית מלא בבית מגוריו שבצפת, בכפוף למתן ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח. כמו-כן, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ והפקדת דרכונו.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של ניסיון אינוס, מעשים מגונים בנסיבות אינוס, כליאת שווא, סחיטה באיומים, איומים, החזקת סכין שלא כדין, גניבה והדחה בחקירה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה העוררת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא י' אברמוביץ') קבע בהחלטתו, מיום 29.12.02, כי ניתן להסתפק במעצר בית של המשיב בדירה של אדם מחוץ למקום מגוריו בצפת.

משלא הצליחו המשיב ובא-כוחו לאתר אדם מחוץ לצפת, אשר יסכים שהמשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו, ובינתיים שהה המשיב במעצר, הגיש המשיב, ביום 8.7.03, בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי, מיום 29.12.02 בטענה, כי מאחר והעדה המרכזית במשפט סיימה את עדותה ואין חשש לשיבוש הליכים על-ידי המשיב, ניתן להסתפק במעצר בית בבית מגוריו של המשיב בצפת.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לעיון חוזר וקבע בהחלטתו, מיום 14.7.03, בין היתר, כי המשיב ישהה במעצר בית מלא, בכל שעות היממה, במקום מגוריו בצפת.

בא-כוח העוררת טען בבית המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. בנוסף טען, כי בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לו, ואף בהתחשב בעברו הפלילי העשיר, אשר כולל, בין היתר, עבירות קודמות של אלימות, סחר בסמים מסוכנים וסחיטה באיומים, יש בשחרורו למעצר בית, כדי לסכן את בטחון הציבור ואף להביא לשיבוש הליכי המשפט.

מנגד, תומך בא-כוח המשיב את יתדותיו בהחלטת בית המשפט המחוזי, בהדגישו, כי אם יפר המשיב את תנאי מעצר הבית בבית מגוריו שצפת, יוחזר מיד למעצר.

גם בפניי חזר בא-כוח העוררת על טיעוניו אלה, לפיהן קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב בעבירות המיוחסות לו ובכל מקרה אין להסתפק בחלופת מעצר בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לו ובהתחשב בעברו הפלילי העשיר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים, שוכנעתי, כי בנסיבות המקרה, יש בשחרורו של המשיב למעצר בית בצפת, ללא כל פיקוח - משום סיכון לציבור ומטעם זה לא היה מקום לשחררו באופן זה.

מעשיו של המשיב הם חמורים. החומרה במעשי איומים וסחיטה באיומים כגון אלה, שהעבריין מבצע אותם במו ידיו, תוך שימוש בסכין - כאשר המשיב הינו אדם בעל עבר פלילי רב – הייתה מחייבת, בדרך-כלל את מעצרו עד תום בירור דינו, אך במקרה שבפנינו, המתלוננת מסרה בינתיים את עדותה בבית המשפט, כך שלא קיים החשש לשיבוש הליכי משפט, ובאשר למסוכנות, הרי ניתן לנטרל מסוכנות זו על-ידי חלופת מעצר מחוץ לעיר צפת, כשהמשיב נתון לפיקוח במשך כל שעות היממה.

על-יסוד האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.12.02, כמו כן החלטתי לקבל את הערר באופן חלקי על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 14.7.03, ולהורות, כי המשיב יהיה במעצר בית מלא, מחוץ לעיר צפת, תחת פיקוח בכל שעות היממה. יתר תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.

התיק מוחזר בזאת לבית המשפט המחוזי על-מנת לדון בעניין חלופת המעצר, כאמור לעיל.

המשיב יישאר במעצר עד למתן החלטה על ידי בית המשפט המחוזי.